Citation 1
stringlengths 9
126
| Citation 2
stringlengths 7
158
| Conection Type
stringclasses 19
values | Text 1
stringlengths 5
123
| Text 2
stringlengths 3
155
| Category 1
stringclasses 12
values | Category 2
stringclasses 15
values | Content 1
stringlengths 1
87.3k
⌀ | Content 2
stringlengths 1
141k
⌀ |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
Nedarim 46a:4 | Teshuvot HaRivash 355:2 | null | Nedarim | Teshuvot HaRivash | Talmud | Responsa | With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, if the one who took the vow has a right to profits from usage in the property, i.e., he retains some rights in the property and has not leased them out completely, it is forbidden for the one who took the vow to use it. If he has no right of usage in the property, it is permitted. | שאלת בנדרים בפרק השותפין (נדרים מו.) במשנה המודר הנאה מחברו ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרים אצל אחרים וכו' אין לו תפיסת יד מותר כתב הרא"ש (שם סי' ב') בשם רבינו תם ז"ל דוקא שהדיר סתם אבל פירש אסור והרא"ש ז"ל הסכים דעת אחרת דאפילו פירש מותר בקונם אבל בהקדש אסור דאכ"ע חייל הקדש ואמרת דנראה שיש להם על שיסמוכו מההיא דערכין פרק האומר משקלי עלי (ערכין כא.) המשכיר בית לחבירו והקדישו הדר בו מעלה שכר להקדש ושכן מצאת בספר המצות והוקשה לך דדלמא ההיא דערכין ה"ק השכר מעלה להקדש אם לא פרעו כבר למשכיר אבל אם פרעו שכירות ליומיה מכר היא והוי הקדש לכשתצא השכירות דומיא דההי' דפרק אע"פ (כתובות נט:) שדה זו לכשאפדנה תקדוש דקדשה. ועוד דהא אמרינן הקדש דמי' אינו מפקיע מידי שעבוד וא"כ הכא נמי כשהשכיר אמאי הדר מעלה שכר לפדייה בפרוטה כדרבי אבהו משום מראית העין ע"כ דבריך: |
Nedarim 46a:4 | Sefer HeArukh, Letter Tav 160 | null | Nedarim | Sefer HeArukh, Letter Tav | Talmud | Reference | With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, if the one who took the vow has a right to profits from usage in the property, i.e., he retains some rights in the property and has not leased them out completely, it is forbidden for the one who took the vow to use it. If he has no right of usage in the property, it is permitted. | תפס [טרגרייפען] (עירובין פה) רבי יהודה אומר אם יש תפיסה של יד בעל הבית אינו אוסר עליו פי' דאית ליה לבעל הבית מקצת כלי תשמיש באותן בתים דכיון דלא עקר דעתיה מנהון ההוא איניש דדר שם לא אסר מאן דאחית עירוב. (נדרים מו) אם יש לו בהן תפוסת יד אסור (גמרא) כמה תפיסת יד אמר רב נחמן למחצה לשליש ולרביע אבל בבצים מותר פי' שייר לעצמו הבצים שגובין במרחץ פי' אחר אם שייר לעצמו מקום במרחץ כדי ליבש שם בצים של יוצר והן עיגולין קטנים של אדמה שעושין מהן כלי חרס (פסחים סה) תפיסה בעלמא פי' היה מתפישו ד"א כגון צרור וכיוצא בו כנגד הכוליא לעמוד על המנין (ב"ב קלו) האחין שקנו אתרוג מתפוסת הבית פי' קודם שיחלוקו האחין בנכסי האב קנו אתרוג מן הערבון של אביהן קנו מתפוסת הבית חייבין כבר פירשנו בערך קלבון (ע"ז מה) מפני מה האשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם פ' בגמ' כל שיש בה תפיסת ידי אדם לאיתויי מאי לאו לאיתויי אילן שנטעו ולבסוף עבדו (סנהדרין מה) והתניא אין נקברין עמו אמר רב פפא מאי עמו עמו בתפיסתו פי' בד' אמות דיליה כדגרסינן מת תופש ד' אמות דיליה (כתובות מו) והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת פי' לא נתפשה באונס אלא ברצונה מסרה עצמה לביאה אסורה. (שבת ז) ותופשת עד עשר' פי' דעד עשר' הויא כרמלית אבל למעלה רשות היחיד וי"מ מקום פטור הוא (א"ב לשון פסוק אבי כל תופש) : |
Nedarim 46a:4 | Piskei Tosafot on Nedarim 73:1 | commentary | Nedarim | Piskei Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, if the one who took the vow has a right to profits from usage in the property, i.e., he retains some rights in the property and has not leased them out completely, it is forbidden for the one who took the vow to use it. If he has no right of usage in the property, it is permitted. | המשכיר בית לחבירו והקדישו המשכיר מעלה שכר להקדש הדירו בסתם אין דעתו על מה שהשכיר אך בהדיא אם פירש אסור: ד"ה אם יש: דף מו |
Nedarim 46a:5 | Ran on Nedarim 47a:1:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, or: Purchasing your field is konam for me, then if he, i.e., the owner of the house or field, dies or sells the house to another, it is permitted for the one who took the vow to enter the house or purchase the field, as it is no longer in the possession of the prior owner. But if he said: Entering this house is konam for me, or: Purchasing this field is konam for me, then even if the owner dies or sells it to another, it is forbidden. | מתני' האומר לחבירו קונם לביתך שאני נכנס - כלומר למה שאני נכנס בו: |
Nedarim 46a:5 | Ran on Nedarim 47a:1:3 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, or: Purchasing your field is konam for me, then if he, i.e., the owner of the house or field, dies or sells the house to another, it is permitted for the one who took the vow to enter the house or purchase the field, as it is no longer in the possession of the prior owner. But if he said: Entering this house is konam for me, or: Purchasing this field is konam for me, then even if the owner dies or sells it to another, it is forbidden. | מת או מכרן לאחר מותר - דביתך אמר והשתא לאו ביתיה הוא וה''ה דאי נתנן לאחר נמי שרי אלא להכי נקט מכרן לאשמועינן דדוקא מכרן לאחר אבל אמר ביתך שאני נכנס ומכרו לו אסור: |
Nedarim 46a:5 | Ran on Nedarim 47a:1:2 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, or: Purchasing your field is konam for me, then if he, i.e., the owner of the house or field, dies or sells the house to another, it is permitted for the one who took the vow to enter the house or purchase the field, as it is no longer in the possession of the prior owner. But if he said: Entering this house is konam for me, or: Purchasing this field is konam for me, then even if the owner dies or sells it to another, it is forbidden. | שדך שאני לוקח - כלומר אם אקחנו: |
Nedarim 46a:5 | Tosafot on Nedarim 47a:1:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, or: Purchasing your field is konam for me, then if he, i.e., the owner of the house or field, dies or sells the house to another, it is permitted for the one who took the vow to enter the house or purchase the field, as it is no longer in the possession of the prior owner. But if he said: Entering this house is konam for me, or: Purchasing this field is konam for me, then even if the owner dies or sells it to another, it is forbidden. | מת או מכרו לאחר מותר - לפי שלא נתכוין לאסור אלא בעודו שלו: |
Nedarim 46a:5 | Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 216:4 | ein mishpat / ner mitsvah | Nedarim | Shulchan Arukh, Yoreh De'ah | Talmud | Halakhah | With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, or: Purchasing your field is konam for me, then if he, i.e., the owner of the house or field, dies or sells the house to another, it is permitted for the one who took the vow to enter the house or purchase the field, as it is no longer in the possession of the prior owner. But if he said: Entering this house is konam for me, or: Purchasing this field is konam for me, then even if the owner dies or sells it to another, it is forbidden. | אמר לחבירו קונם לביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרן או נתנן לאחר מותר אבל כל שהוא ברשותו אסור אפילו מכרו ואחר כך קנאו או שנפל ובנאו ואפילו לא בנאו במקומו הראשון: הגה אמר לו קונם בית אביך שאיני נכנס בו אע"פ שמת האב אסור דכל יוצאי חלציו קרויין בית אב (מרדכי ספ"ק דגיטין ובא"ע סי' קמ"ו ועס"ק י"ב) : |
Nedarim 46a:5 | Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 216:5 | ein mishpat / ner mitsvah | Nedarim | Shulchan Arukh, Yoreh De'ah | Talmud | Halakhah | With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, or: Purchasing your field is konam for me, then if he, i.e., the owner of the house or field, dies or sells the house to another, it is permitted for the one who took the vow to enter the house or purchase the field, as it is no longer in the possession of the prior owner. But if he said: Entering this house is konam for me, or: Purchasing this field is konam for me, then even if the owner dies or sells it to another, it is forbidden. | אמר קונם לבית זה שאני נכנס בו אסור בו לעולם בין שמת או מכרו או נתנו לאחרים ואם נפל ובנאו אפילו במקומו ובמדתו הראשונה מותר: |
Nedarim 46a:5 | Steinsaltz on Nedarim 46a:5 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, or: Purchasing your field is konam for me, then if he, i.e., the owner of the house or field, dies or sells the house to another, it is permitted for the one who took the vow to enter the house or purchase the field, as it is no longer in the possession of the prior owner. But if he said: Entering this house is konam for me, or: Purchasing this field is konam for me, then even if the owner dies or sells it to another, it is forbidden. | האומר לחבירו: "קונם לביתך שאני נכנס ושדך שאני לוקח (קונה) ", אם מת או שמכרו את הבית לאחר — מותר, שהרי שוב אין זה שדהו או ביתו. אבל אם אמר "קונם בית זה שאני נכנס", או שאמר " קונם שדה זו שאני לוקח", גם אם מת בעל הבית או שמכרו לאחר — אסור. |
Nedarim 46a:5 | Ran on Nedarim 34b:2:1 | null | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, or: Purchasing your field is konam for me, then if he, i.e., the owner of the house or field, dies or sells the house to another, it is permitted for the one who took the vow to enter the house or purchase the field, as it is no longer in the possession of the prior owner. But if he said: Entering this house is konam for me, or: Purchasing this field is konam for me, then even if the owner dies or sells it to another, it is forbidden. | בעא מיניה רב חייא בר אבין מרבא ככרי עליך ונתנה לו במתנה מהו ככרי א''ל כי איתיה ברשותיה אסור - דככרי בעוד שהככר שלו משמע אבל לאחר שנתנה כיון דלא הוי שלו מותר בה או דלמא עליך א''ל ועילויה שויה הקדש דה''ק ליה זו שהיא עכשיו ככרי אסורה עליך לעולם ובודאי פשיטא ליה לרב חייא דהיכא שנתן מדיר ככר זה לאדם אחר מותר המודר בו וכדתנן לקמן בפרק השותפין (נדרים דף מו.) ביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרן לאחר מותר אלמא כל היכא דאפסקיה אחר שרי אלא היינו טעמא דמבעיא הכא משום דלא אפסקיה אחר דממדיר למודר קאתי וכ''ת תפשוט מההיא דפ' השותפין לאיסורא מדקתני מכרן לאחר מותר משמע הא מכרן למודר אסור ליתא דאיכא למימר דמשום דבעי למתנא סיפא ביתך זה שאני נכנס שדך זה שאני לוקח מת או שמכרן לאחר אסור דהתם נקט אחר לרבותא מש''ה איכא למימר דנקט רישא נמי לאחר ולאו דוקא דה''ה לו והקשה רשב''ם ז''ל מאי קמבעיא לרב חייא בר אבין מתני' היא דתנן בפירקין (לקמן נדרים דף מג.) המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל חנווני הרגיל אצלו ואומר לו פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו הרי זה נותן לו ובא ונוטל מזה היה מהלך במדבר נותן לאחר וכו' אם אין עמהם אחר מניח על הסלע וכו' והתם ודאי לא באומר נכסים אלו עליך דבכה''ג אפילו אפסקיה אחר נמי אסור אלא ודאי באומר נכסי עליך ואפ''ה טעמא דאיכא אחר הא מידו של מדיר למודר אסור וי''ל דהתם במדירו מהנאתו וכיון שכן אם נותן מתנה בשעת מתנה הרי הוא נהנה ממנו אבל הכא דאמר ככרי איכא למימר דשרי משום דבשעה שנהנה מן הככר אינו של מדיר: |
Nedarim 46a:5 | Rashba on Bava Kamma 108b:9 | null | Nedarim | Rashba on Bava Kamma | Talmud | Talmud | With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, or: Purchasing your field is konam for me, then if he, i.e., the owner of the house or field, dies or sells the house to another, it is permitted for the one who took the vow to enter the house or purchase the field, as it is no longer in the possession of the prior owner. But if he said: Entering this house is konam for me, or: Purchasing this field is konam for me, then even if the owner dies or sells it to another, it is forbidden. | גמרא: אמר רב יוסף אפילו לארנקי של צדקה. כתב הראב"ד ז"ל שיש לפרשה על שניהן בין אגוזל בין אמודר נותן לקופה של צדקה וחוזר ומתפרנס מן הקופה בתורת צדקה. למדנו מדברי הרב ז"ל שהאומר בחייו ובמותו אינו כאומר נכסים אלו, שאילו האומר נכסים אלו אפילו מוכרן או נותנן לאחר אסורין לו (עיין נדרים מו, א), ואילו האומר בחייו ובמותו נותנן או מוכרן לאחר מותר. והדבר תימה בעיני, שהרי כשמת אינן של מדיר ושל יורשיו הן ואם כן למה לא יהנה מהן כאילו נותנין לאחר. ואולי בחלק הראוי לו הוא שנאסר אבל בחלק שאר היורשים מותר, והיינו דקתני אם מת לא יירשנה ולא קתני אם מת לא יהנה מנכסיו. ולפי זה האוסר נכסיו על חבירו לכשיצאו מרשותו עדיפא מהא, דהתם ודאי משמע דלעולם אסורין לו והכא אין אסורין לו אלא כל שבאו מן האב לבן בלא אמצעי. ואף על פי שלמדו שם בפרק השותפין (נדרים מז, א) ממשנתינו דין האוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו לא שיהיה זה כזה ממש, אלא דמכל מקום למדנו ממשנתינו שפיר דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו ויבוא לרשות אחרים, ואין לאיסורו הפסק ולפיכך אסור בהן לעולם שזה לא [פירט אלא _ ש"מ] שאמר שלא יהנה מנכסיו בחייו ובמותו (אלא שלא יירשו) [אמר שלא יירשנו _ ש"מ] ודכוותה באומר לו נכסי עליך ואף לכשיצאו מרשותו לרשות ראובן שאם יצאו לרשות ראובן ויתן או ימכור ראובן לשמעון מותר. ועוד צריך לי עיון. |
Nedarim 46a:5 | Yismach Moshe, Pinchas 9:4 | null | Nedarim | Yismach Moshe, Pinchas | Talmud | Chasidut | With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, or: Purchasing your field is konam for me, then if he, i.e., the owner of the house or field, dies or sells the house to another, it is permitted for the one who took the vow to enter the house or purchase the field, as it is no longer in the possession of the prior owner. But if he said: Entering this house is konam for me, or: Purchasing this field is konam for me, then even if the owner dies or sells it to another, it is forbidden. | ונקדים עוד מ"ש בפרשת ואתחנן על רש"י על הפסוק (דברים ג כג) בעת ההיא (ד"ה בעת), לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג וכו'. ליישב קושית הפרשת דרכים (בדרך הקדש דרוש שמיני) דבאמת יש לתמוה מה נשתנו ארץ סיחון ועוג טפי משאר ארץ ישראל, והניח בצריך עיון, עיין שם. וכתבתי דודאי אינו בכלל אשר נשבע לאבותינו (דברים ו כג), דאין זו ארץ רפאים אשר ניתן לאברהם עיין ברש"י (בפרשת דברים ב כ) מ"ש בפסוק ארץ רפאים תחשב אף היא (ד"ה ארץ), עיין שם. והבאתי ראיה דאם היה מהארץ שניתן לאברהם, איך שלח לו משה דברי שלום (דברים ב כו-כז) אעברה נא בארצך וגו' לא אסור ימין ושמאל (דברים ב כז). וממעשר אין ראיה, דכיון דכבשום קדשו בקדושת הארץ כמבואר בחולין (דף זיי"ן ע"א) בגמרא בסוגיא דבית שאן, ועיין שם בתוספת (ד"ה). ובאמת ארץ ישראל הוא לכל מילי אחר הכיבוש, רק דמכל מקום אינו בכלל הארץ אשר נשבע לאבותינו שיחול עליו הגזירה של משה. ומה שאמר משה דמיתי שמא הותר הנדר, כתבתי לפרש על פי מ"ש בפרשת דרכים שם בדרוש ההוא (דף כ"ח ע"א) דהא דעמון ומואב טיהרו בסיחון, היינו כמו קונם לביתך שאני נכנס, מכרו לאחרים מותר (נדרים מ"ו ע"א), עיין עליו מה שפירש על פי זה בהפסוקים (שמות טו יג) נחית בחסדך וכו', עיין שם. ועל פי מ"ש בדרוש ההוא (דף כ"ו ע"ג) בשם הר"ן דאם לביתך מכרו מותר, אם כן נפל ובנאו אסור דאכתי ביתו הוא, עיין שם היטב. ועל פי מ"ש עוד בדרוש ההוא (דף כ"ז ע"א) דלכך על ידי מיתת משה עתיד המקדש ליחרב ולהבנותו ואז באים למנוחה, דהוי כנפול ובנאו, עיין שם. ויובן דלכך לא רצה להתיר ית"ש, משום שיש תועלת לישראל. ועכשיו מבואר דהכי קאמר, כיון שכבשתי ארץ סיחון ועוג, וצריך לומר דעמון ומואב טיהרו בסיחון, ואם כן מוכרח דלביתך ומכרו מותר, מזה היה נראה לו כסברת הר"ן דנפל אסור ולא כהריטב"א, עיין שם. אם כן אין תועלת לפי זה לישראל בהנדר, וראוי להתיר והבן. אבל לא משום שיהא נחשב בין הארץ אשר נשבע לאברהם (בראשית נ כד), והוא נכון בס"ד. אם כן לפי זה כיון דעבר הירדן מזרחי אינו בכלל אשר ניתן לאברהם, אם כן ודאי לא שייך בה לומר מוחזקת היא מאבותינו, וזה פשוט וברור. |
Nedarim 46a:5 | Sefer HaTashbetz, Part IV 1:33:9 | null | Nedarim | Sefer HaTashbetz, Part IV | Talmud | Responsa | With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, or: Purchasing your field is konam for me, then if he, i.e., the owner of the house or field, dies or sells the house to another, it is permitted for the one who took the vow to enter the house or purchase the field, as it is no longer in the possession of the prior owner. But if he said: Entering this house is konam for me, or: Purchasing this field is konam for me, then even if the owner dies or sells it to another, it is forbidden. | וכבר ידוע אצלנו כי בענין הצוואה העיקר אצלנו הוא כוונת המצו' וגלוי דעתו לא לשון השטר דאע"ג דבעניינים אחרים השטר הוא לראיה גמורה והוא המעלה והמוריד. בצוואת המת אינו כן דאין השטר דייתיקי אלא לגלות ממנו דעתו וכוונתו של המצוה. וכמ"ש הריב"ש ז"ל בתשובה כפי ענין זה ומסיק בה הכי וז"ל ולענין מה שאמר שלא הזכיר במיניו האפוטרופסו' אלא נכסי או מה שיש לי או ממונו ותיכף שמת יצאו הנכסים מכלל ממונו כההיא דפ' השותפין (נדרים מ"ו ע"א) קונם לביתך שאיני נכנס ומת או שמכרו לאחר מותו. נ"ל דלענין ש"מ אנו הולכין אחר אומדן דעתא ומקיימין דבריהם ככל מה שאנו רואים שהיה בדעתו לומר בכל כיוצא בדברי' אלו עכ"ל ז"ל. וגם הרב הגדול הרשב"א ע"ה כתב בתשובה וז"ל וכל שאתם יודעי' האמת שכך אמר הולכים אחר דבריו ואחר גילוי דעתו וכו' עכ"ל ז"ל. סוף דבר בהא מסקינן כי כפי מה שהוכחנו שהנכסי' הם של ה"ר מרדכי הנז' כפי מה שהקנה לו המת ה' הוא נחלתו. ובצרור החיים צרורה נשמתו. שלפי הנראה מסדר השאלה שהאיש ההוא היה איש תם ירא אלי"ם וסר מרע כי כל ענייניו ודבריו הם יראת שמי' בודאי אין בדבריו רצוא ושוב. אך אמנה אני תמיה מהאשה זרה ההיא כי בודאי זרה היא בדעתה ונכריה במעשיה אשר לא זכרה עשות חסד כפי תחנוני בעל נעוריה אליה ומי הוא זה אשר לבו קשה כלב האבן אשר לא יתפוצץ מדברי המצוה ההוא נ"ע. ואולם ידעתי נאמנה כי הכל היה מפאת האיש ההוא אשר נשאה כי הוא איש יודע ציד וגדול כחו בפיתוי בני אדם ולרמותם וכפי מה ששמעתי שהוא הרבה עליה דברים ע"י שלוחיו עד אשר נגמרו ליקוחיו באשה ההיא אשר תשא את עונה ואם כוונתה לשם שמים או לאיזו סבה נכונה כי עת לחננה מהמבין מחשבות. ונגלים לפניו מצפוני הלבבות ית' וית'. ואולם האיש ההוא אשר נשאה הגם כי ידעתי צורבא מרבנן הוא וגדול כחו בתורה. כפי מה שראיתיו בבית מדרשא כי היה גדול בכל בני החבורה. עכ"ז אמר החכם אם אפלטון אהובינו האמת יותר אהוב ממנו ועל מעשהו זה אני תמיה ומשתומם וחושש כי שמא לא יעלה הזווג ההוא כהוגן ואם מתוק אליו הדבר בראשיתו. שנתן דעתו על הנכסי' וליופי האשה ח"ו שמא מרה תהיה באחריתו. והוא ית' יודע תעלומות שאולי כפי מה שהוא ת"ח וצורבא מרבנן כוונתו טובה ורצויה. ומה שחשבנו עליו לא היה ולא נהיה. לו ית' יגמול טובות רבות. ויושיענו ישועות קרובות. ולנו ימחול. ותורתו ית' ננחול. נאם הצעיר שלמה דוראן ס"ט. לאחר ששלחתי תשובה זאת נתעכבה השיירא בעיר בסכרא ולא הגיעה המגלה. עד שבאה האלה ח"ו אל האיש ההוא ומת בחולי ב' ימי' לבד מיתתו כפרתו. וסליחה לאשמתו. והאשה ההיא חזרה ונשאת לה"ר מרדכי עליון יצ"ו ונתקיימה כוונת המת ורצונו ועמד בנכסים וקנה ברובם ספרים חדשים גם ישני' והוא רוצה לעלות עם האשה ההיא לארצנו הקדושה הש"י ישלים מאוייהם וכוונת המת בו תהיה נגמרת על ידיהם בהשגחתו ית' המשגיח עלינו ועל יריאיו: |
Nedarim 46a:5 | Tosafot on Sukkah 24b:7:1 | null | Nedarim | Tosafot on Sukkah | Talmud | Talmud | With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, or: Purchasing your field is konam for me, then if he, i.e., the owner of the house or field, dies or sells the house to another, it is permitted for the one who took the vow to enter the house or purchase the field, as it is no longer in the possession of the prior owner. But if he said: Entering this house is konam for me, or: Purchasing this field is konam for me, then even if the owner dies or sells it to another, it is forbidden. | על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות. תימה והא אם מת (אביו) לא חשיבה תו בית (אביו) כדתנן בנדרים פרק השותפין (נדרים ד' מו.) קונם לביתך שאיני נכנס שדך שאיני לוקח מת או שמכרו לאחר מותר וי"ל דבית אביו קרויין כל יוצאי חלציו של אביו ואע"פ שמת כדאשכחן גבי תמר שהיתה בתו של שם וכתיב (בראשית ל"ח:י"א) שבי אלמנה בית אביך וכבר מת אביה כדמוכחי קראי: |
Nedarim 46a:5 | Tosafot on Gittin 21b:7:1 | null | Nedarim | Tosafot on Gittin | Talmud | Talmud | With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, or: Purchasing your field is konam for me, then if he, i.e., the owner of the house or field, dies or sells the house to another, it is permitted for the one who took the vow to enter the house or purchase the field, as it is no longer in the possession of the prior owner. But if he said: Entering this house is konam for me, or: Purchasing this field is konam for me, then even if the owner dies or sells it to another, it is forbidden. | שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות - תימה הא אם מת אביה או אם מכר לא חשיב תו בית אביה כדתנן בהשותפין (בנדרים דף מו.) קונם לביתך שאיני נכנס שדך שאיני לוקח מת או מכר לאחר מותר ויש לומר דכל יוצאי חלציו קרוים בית אביו ואפילו שמת כדכתיב (בראשית לח) שבי אלמנה בית אביך גבי תמר וכבר מת אביה כדמוכחי קראי: |
Nedarim 46a:5 | Ran on Nedarim 42a:4:1 | null | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, or: Purchasing your field is konam for me, then if he, i.e., the owner of the house or field, dies or sells the house to another, it is permitted for the one who took the vow to enter the house or purchase the field, as it is no longer in the possession of the prior owner. But if he said: Entering this house is konam for me, or: Purchasing this field is konam for me, then even if the owner dies or sells it to another, it is forbidden. | לימא בהא קמיפלגי דרב ושמואל סברי אדם אוסר וכו' ור' יוחנן ור''ל סברי אין אדם אוסר וכו' - נראה לי דהכי פירוש' דשמעתא דקא סלקא דעתין השתא דרב ושמואל ורבי יוחנן ור''ל כולהו אפירושא דמתניתין קיימי רב ושמואל מפרשי לה כדפרישית ור' יוחנן ור''ל מפרשי לה דחדא קתני וכולה כשהדירו לפני שביעית וקאמר דנדר זה שני דינין יש לו דלפני שביעית חייל נדרא לגמרי שאינו יורד ואינו אוכל אבל כשהגיע שביעית הותר מקצתו דנהי דאינו יורד בתוך שדהו משום דארעא אכתי ברשותי' קיימא כדפרישי' טעמא לקמן אפ''ה פירי שרו דהא בשביעית נפקי מרשותיה ואע''פ שהדירו בשעה שהיה ברשותו דהיינו לפני שביעית סברי ר' יוחנן ור''ל דאין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו ונהי דרישא לא אשמעינן מידי דפשיטא דלפני שביעית אינו יורד ואינו אוכל סבירא להו דנקט רישא משום סיפא לאשמעינן דאע''פ שהדירו לפני שביעית שהיו פירות ברשותו אין איסורו חל לאחר שיצאו מרשותו דהיינו בשביעית ומש''ה הוה סליק אדעתיה דר' יוחנן ור''ל סברי דאין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו אפילו היכא דאמר נכסים אלו א''נ אפילו היכא דאמר בהדיא שהוא אוסר אותם אפילו לאחר שיצאו מרשותו והוה סבירא לן הכי אע''ג דר' יוחנן ור''ל לא איירו אלא בנכסי משום דבשלמא אי אמרינן דרבי יוחנן ור''ל אמרי הכי בנכסים אלו איכא למימר דתנא רישא משום סיפא וכדפרישית ואע''ג דאמרי ר' יוחנן ור''ל נכסי לאו דוקא דאמר נכסי בלחוד אלא אנכסים אלו דאמרי רב ושמואל קיימי דבנכסים אלו דינו כנכסי וכמו שנפרש לפנינו דאם איתא דר' יוחנן ור''ל דוקא בנכסי קא אמרי א''כ מה אשמעינן תנא דמתניתין רישא ודאי לא צריכא לאשמעינן דלפני שביעית חייל נדרא לגמרי וכי תימא משום סיפא נקט לה לאשמעינן דכיון דמעיקרא אמר נכסי כשהגיע שביעית הותר מקצתו של נדר זה דהיינו לענין אכילה הא נמי לא צריכא לאשמעי' דפשיטא דבלשון נכסי לא משמע אלא בעוד שהיו ברשותו דגדולה מזו שנינו בפירקא דלקמן (נדרים דף מו.) ומייתינן לה בסמוך בשמעתין האומר לחבירו קונם לביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרו לאחר מותר וכיון דאפילו גבי נודר דליכא לספוקי דמצי אוסר אנפשיה נכסי חבירו אפילו לאחר שיצאו מרשותו אמרינן דכי אמר ביתך לא משמע אלא בעוד שהוא שלו כ''ש לגבי מדיר דאיכא לספוקי אי מצי אסיר לבתר שיצאו מרשותו דפשיטא מילתא דבלשון נכסי אינו אוסר אלא בעודן ברשותו דודאי כי אמר נודר ביתך או נכסיך וכי אמר מדיר ביתי או נכסי לשונות שוין הן הלכך אם איתא דר' יוחנן ור''ל דוקא בנכסי אמרי דאין אדם אוסר תנא דמתני' לא אשמועי' מידי לא ברישא ולא בסיפא וכ''ת כולה לאשמועינן דינא דשביעית אינו יורד לתוך שדהו נקט לה דלא תימא דארעא נמי רחמנא אפקריה וקמ''ל דליתא משום טעמא דאמר לקמן לא מצית אמרת הכין דלמאי שנויה בנדרים אי האי דינא בעי למתני לעולא דאמר לקמן בעומדין אילנות על הגבולין ה''ל למתנייה גבי דיני ממונות א''נ בשביעית ואפי' לר''ש בן אליקים דאמר גזרה שמא ישהה בעמידה לא ניחא דכולה תני לה משום האי דינא דליתני שביעית גרידא אלא ודאי ר' יוחנן ור''ל אפילו בנכסים אלו ס''ל דאין אדם אוסר ואתיא להו השתא מתניתין שפיר דתנא רישא משום סיפא לאשמועינן דאפילו הדירו בלשון נכסים אלו אין נדרו חל לאחר שיצאו מרשותו דלא תימא דכי היכי דאמר גבי נודר דכי אמר לבית זה שאני נכנס מת או מכרו לאחר אסור דמתסר עליה אפילו לאחר שיצא מרשותו הכי נמי כי הדירו חבירו וא''ל נכסים אלו דליחול איסורא אפי' לאחר שיצאו נכסים מרשות מדיר דליתא דה''מ בנודר עצמו דמצי אסר אנפשיה נכסי חבירו אפילו לאחר שיצאו מרשותו הוו להו נכסי חבירו אבל מדיר לא דלאחר שיצאו מרשותו הוו להו נכסי חבירו ואין אדם אוסר נכסי חבירו על חבירו ואתיא מתניתין שפיר. ומקשינן דאי איתא דר' יוחנן ור''ל סברי דאין אדם אוסר הוה להו לאיפלוגי בהדיא אפילו היכא דאמר נכסים אלו ועוד תנן דהיכא דאמר בהדיא אדם אוסר: |
Nedarim 46a:5 | Rashba on Nedarim 34b:4 | null | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, or: Purchasing your field is konam for me, then if he, i.e., the owner of the house or field, dies or sells the house to another, it is permitted for the one who took the vow to enter the house or purchase the field, as it is no longer in the possession of the prior owner. But if he said: Entering this house is konam for me, or: Purchasing this field is konam for me, then even if the owner dies or sells it to another, it is forbidden. | הכי גרסינן: אלא עליך לאפוקי מאי לאפוקי דאי מגנבא איגנב, אמר ליה לא לאפוקי (דלאזמינה) [דאזמינה – לפי השי"מ] עליה. וכן הוא ברוב הספרים, והאי אלא עליך לאפוקי מאי לסיומא דמלתיה דרבא הוא, כלומר פשיטא דאסור, ותדע לך דאי לאו הכי למאי קאמר ליה עליך ולאפוקי ככר זה לאיסורא (עלי) [עליה – לפי השי"מ], דהאי עליך היכי משכחת לה אילימא דבעי לאוסרה [עליה – לפי השי"מ] אי גנבא מיגנב, והא ודאי לא מסיק אדעתיה, ולא אצטריך לאוסרה עליה כי היכי דלא ליגנבא, אלא ודאי משום דמטריד ליה למיהבה ניהלי הוא דאסר עליה כי היכי דלא ליטרדיה ליה, אמר ליה לא דאזמינה עליה, כלומר הא דאיצטריך לאוסרה דאי אזמניה עליה [ליתסר מטעם מתנה משום דלא דמי למתנה דמתנה הא נפקיה מרשותיה אבל אזמניה עליה – לפי השי"מ] כי אכיל משל מדיר אכיל. ויש ספרים דגרסי ככרי עליך לאפוקי מאי, דאי גנבא מיגנב אי נמי דאזמניה עליה, ולפי גירסא זו קושיא היא דמקשה רב חייא בר אבין לרבה, כלומר אם איתא דאסירא עליה אפילו בדיהבה ניהליה אם כן למה ליה דאמר ככרי, לימא ככר זה עליך וככרי לאפוקי מאי, ואמר ליה רבה לאפוקי דאי גנבא מיגנב קודם שאסרו עליו דההיא לאו ככרי הוא דאין דעתו עליה על מה שנגנב – לפי השי"מ], אי נמי כיון דאינו ברשותו אין איסורו חל עליו בהקדש, שאינו יכול להקדישו לפי שאינו ברשותו, אי נמי דאזמניה על הככר קודם שאסרו עליו, דכיון דהזמינו על אותו ככר שוב אינו קרוי ככרו, כן נראה פירוש שיטה זו לפי הגירסא. ויש מי שפירש דאי גנבא מיגנב, שאילו גנבה אחר ונתיאש בעל הככר לאחר שבאת ליד הגנב דהוה כנתנה או שמכרה לאחר ומותר, ואין גירסא זו נכונה כלל, דאם כל (למה) [לימא – לפי השי"מ] ליה לאפוקי שנתנה או שמכרה לאחר או שמת ויורשה ואזמניה עליה נמי אמאי אינו אסור, אי כבר קנאו לאו ככרו הוא והאי לאו אזמניה הוא, אלא שנתנו לו במתנה קודם לכן, ואם לא קנאו אכתי ליתסר עליה דככרו הוא. וקשיא לי מאי קא מיבעיא ליה, מתניתין הוא בפרקין [לקמן (נדרים מג, א)] מודר הנאה מחברו ואין לו מה יאכל, ילך אצל חנוני הרגיל אצלו ויאמר לו פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו, הרי זה נותן לו ובא ונוטל מזה, היה מהלך במדבר נותן לאחר וכו', אם אין עמהם אחר מניח על גבי הסלע, דאלמא מידו לידו אסור, והתם באומר הנאתי עליך או נכסי עליך, ולא באומר נכסים אלו עליך, דההיא בנותן לאחר נמי אסור. ויש לומר דהתם דוקא במדירו מהנאתו, וכיון שכן אם נותן לו מתנה בשעת מתנה הרי הוא נדור ממנו, והיינו נמי טעמא דמחזיר אבדה במקום שנוטלין עליה שכר שתפול הנאה להקדש, אבל באוסר נכסיו כיון שנתנן לו ויצאו מרשותו של מדיר איכא למימר דמודר מותר בהם, דבשעה שהוא נהנה מן הככר לא משל מדיר הוא נהנה אלא משל עצמו, ואמר ליה רבה דלא להכי אדריה מיניה, דאי לא עליך למה לי, והכי קאמר ליה וכל דאתי ממני יהא לך אסור. והא דקא בעי בנתנה לו במתנה, מסתברא והוא הטעם בלקחה ממנו, דכל שבאה לו מיד המדיר הרי זה אסור, דעליך אמר למימר נתנה לו או מכרה לו מהו, והכי נמי משמע בפרק השותפין [לקמן (נדרים מו, א)] דתנן התם קונם ביתך שאני נכנס מכרו לאחר דוקא שרי, הא מכרו לו אסור, אף על פי שבשעה שהוא נכנס לביתו של עצמו הוא נכנס ולא לבית מי שנדר ממנו, ואכתי קשיא לידוק מההיא מתניתין דפרק השותפין לאיסורא, דתנן קונם ביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרן לאחר מותר, דאלמא לאחר דוקא אבל לעצמו אסור, ויש לומר דדלמא אוסר עצמו בככרו של חברו שאני. כן נראה לי. |
Nedarim 46a:5 | Sefer HaTashbetz, Part IV 1:51:13 | null | Nedarim | Sefer HaTashbetz, Part IV | Talmud | Responsa | With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, or: Purchasing your field is konam for me, then if he, i.e., the owner of the house or field, dies or sells the house to another, it is permitted for the one who took the vow to enter the house or purchase the field, as it is no longer in the possession of the prior owner. But if he said: Entering this house is konam for me, or: Purchasing this field is konam for me, then even if the owner dies or sells it to another, it is forbidden. | ולענין טענת הממון שהש"מ הזה אמר ונתתי לבנותי גו"הר וחנה וכו'. כל נכסי מקרקעי ואגבן מטלטלי דמשמע דלא יקנו מטלטלין אלא אגב קניית הקרקעות והקרקעות לא נקנו אלא לאחר מיתה וכשלא יקנו המטלטלין אלא אגבן דהנהו מקרקעי. הרי זה כמקנה מטלטלין לאדם אחד אגב קרקעות של עצמו וכמו שכתב הגאון מהרי"ק בב"י בטח"מ סי' ר"ן בשם הרשב"א ז"ל יע"ש כי משם לקחה הטוען להעמידה לו לכתחלה. איברא שיש לנו לחוש לדברי רבינו הרשב"א ז"ל ולדברי מהרי"ק ז"ל הכותבם בשמו דחזו מן גברי רברבי דסהדו עלה דהאי מילתא והגם כי רבינו מהרי"ק לא אסיק לה להאי מילתא בשלחנו הערוך. עכ"ז יש לחוש לה מ"מ כיון דנפקת מפומי' דהרשב"א ז"ל וחתים עליו מהרי"ק ז"ל בטור וכנז'. ולפ"ז לכאורה י"ל בנ"ד שלא זכו גו"האר וחנה מכח מתנת אביהן נ"ע אלא בקרקעותיו לבד ואולם כל המטלטלין נשארו לארבעתן לחלק אותם בשוה כפי נחלתן. אך אמנה י"ל דלית לן למיחש להאי מילתא כלל בנ"ד. וזה מכח טענתינו הנז' שהש"מ הזה כל מגמתו היית' לקיים צוואתו וכנז' וגם העדים החתומים על הצוואה מעידים ומדברי' בפיהם את כל אשר קבלו מדעתו בשמיע' והבנה וקבלה שלא היו כל דבריו וגוזמותיו אלא לקיים מתנתו לגו"הר וחנה וכך היה אומר אנא רבותי למען הש"י ב"ה שתעשו לי דרך שלא ישאר שום פקפוק בצוואתי זאת כדי שלא יהיה שום מסה ומריבה אחרי ועל כן מפחדו מהטענות והפקפוקים גזר אומר לבסוף שלא יהי' רשות לשום חכם או לשום רב ודיין לעשו' פירושים ודיוקים לדבריו אלא כולם יובנו כפי שטחיותם וכפי הנחתם. וזה קול קורא בהמון כהמות ים לגליו שרצונו של ש"מ זה וכל דעתו היתה להעמיד חלוק נכסיו כפי מה שחלקם בהרבות לאלו ולמעט לאלו ואחרי שידענו ידיעה נאמנ' שזאת היא כוונת הש"מ איך אנו יכולים לעשות דיוקים ודחקי' בדבריו לבטל כונתו הנודעת ממנו לכל היושבים לפניו בעת שהיה מצו' צוואתו ובפרט העדים שחתמו על שטר הצווא' שהעידו וידעו והבינו מהש"מ בכללא ובפירוש שכל דבריו לא היו אלא לחזק זרועות שתי בנותיו הנשואות לאחיו בענין שלא יבואו זרים בנחלתן. ואין להקשות ולומר שהעדים אחרי חתימתן אינם יכולין לומר שום דבר לא להוסיף כח ולא לגרוע. די"ל דשאני עדי צוואת המת שהם יכולים לבאר דבריהם ולומר מה הבינו מכוונת הש"מ ומה היתה אומדנא דדעתא דידיה. וכמ"ש הריב"ש ז"ל בתשובה סי' קס"ח דמסיק בה הכי וראוי שיהיו העדים של הצווא' נשאלים ונאמנים הם לבאר דבריהם בכוונת המוריש ומעתה שהש"מ אמר נתתי לבנותי וכו' מקרקעי ואגבן מטלטלי וכו'. אנן סהדי ושמים וארץ מעידים דלא קאמר הכי אלא להוסיף אומץ לשני בנותיו וכו'. ולא לגרוע כחן ובהאי מילתא בודאי הוא דלא דרשינן לישנא דשטרא אלא אזלינן בתר כוונ' דש"מ ואומדנ' דדעתיה. וכן מצינו לרוב הפוסקים ז"ל דאמרי דהגם שיהיה לשון השטר בענין שאינו כפי הדין אם כוונת הש"מ לא היתה אלא להעמיד את דבריו שלא יפלו ארצה לא אזלינן בתר לישניה וכמ"ש הריב"ש ז"ל בתשובה ס"י על ענין אותו שצוה ואמר שפלוני יהיה אפוטרופוס וממונה על ממוני ועל כל מה שיש לי ונפל הספק לפי שתכף שמת יצאו הנכסים מכלל ממונו כההיא דפ' השותפין (נדרים מ"ו ע"א) קונם לביתך שאיני נכנס ומת או שמכרו לאחר מותו וכו'. והשיב הוא ז"ל דלענין ש"מ אנו הולכין אחר אומדן דעתא דידי' ומקיימין את דבריו בכל מה שאנו רואין לומר שהיה בדעתו בכל כיוצא בדברים אלו עכ"ל ז"ל. וגדולה מזאת כתב הגאון מהרי"ק ז"ל בב"י בטח"מ סי' רנ"ג על אותו שצוה ואמר אני מצוה להניח חמשים דוקא"טי למנחם וכו'. וכתב הוא ז"ל הגם כי לשון להניח אינו מועיל לענין הדין דלא קאמר אני מניח אלא להניח דמשמע אני מצוה לאחרים להניח אפ"ה הואיל ונודעה כוונתו שהוא המניח יועילו דבריו ואין קפידה עכ"ל ז"ל. ובנ"ד נמי אף שהש"מ אמר נתתי לבנותי כל נכסי מקרקעי ואגבן מטלטלי אין לדייק בדבריו דיוק' דדייק הרשב"א ז"ל דקושטא דמלת' ברירא לכולי עלמא וגלויה כשימשא בשירותא שהש"מ ההוא לא עלתה על לבבו הכוונה ההיא ולא אסקא אדעתיה דכ"ע דקאמרי הכי לא אמרי לה אלא לתוספת כח וליפות כח. ודיוקא דא דקאמר הרשב"א אי אנן לא ידעינן לה הש"מ ההוא ידעה. ואי בההיא דפ' זה בורר (סנהדרין כ"ט ע"ב) אמרינן מי איכא מידי דאנן לא ידעינן וסופרי דבי רב ידעי וכו'. וכ"ש בהאי מילתא דלא ידעי לה לא דייני ולא סופרי דנימא שהש"מ הזה כוון להאי דיוקא ואנן ידעינן ביה דדעתי' היתה שיטלו בנותיו הנשואו' לאחיו כל נכסיו בלי שום עכוב משאר יורשיו ומפחדו מהדיוקים צוה ואמר שלא יהיה שום רשות לשום חכם ורב וכו'. כל אלה הדברים הם לדברי הטוען להשיבו כפי טענתו. ומה גם עתה דלא דמייא דהרשב"א ע"ה לנ"ד. דההיא דהרשב"א ז"ל המצו' אמר נתתי לפלוני קרקעותי מתנה גמורה ואגבן נתתי לו נכסי דה"ק לשון השואל מי שנתן קרקעותיו ואגבן נתן מטלטליו וכו'. ומשמע מזה שקדמה מתנת הקרקעות ואגבן נתן נכסיו ולפום הכי פסק רבי' הרשב"א ע"ה דלא קנה המטלטלין משום טענה דקאמר. ואולם בנ"ד הש"מ אמר ונתתי וכו' כל נכסי מקרקעי ואגבן מטלטלי משמע שכלל כל נכסיו בנתינה אחת ובפעם אחת תחול המתנה מהקרקעות והנכסי' בכללם ולא שייך הכא טעמא דקאמר הרשב"א ז"ל בנדון דידיה והחלוק מבואר ביניהם ויעו"ש בלשון התשובה במקומה וימצא דהכי הוא כדקאמינא. סוף דבר בהא סלקינן בהא נחתינן בענין האי דייאתיקא למיקם ולמיהוי קיימין מילי' ושרירא. כדאוכחן מכל הני סוגייתא דאינון מילתא דברירן אי בעית קרא אב"א סברא. ומאן דאית ליה מילתא אחרינא יקירא. בסברא צילותא ונהירא. ליתי ולימא לן ונצית למיליה באפין צהיבין ודעתא צהירא. כתלמידא דשמיע למילוי דרביה וחדי בהו חדוותא יתירא. ואי ינהר לן דמילתן לא מתחוורא. ומשמעתין אזלא בחר איפכא ושמעתא דידיה היא בסימא ובחירא. חדווא אית לן בהאי מילתא יקיר'. ונהירנא ונהירנא בה ולא אזיל באפין סומקא ואתי חוורא. ורחימנא ליה רחימותא סגייתא כאבא דרחים לבריה בוכרא. ואמינא ליה מודים מודים וכרענא קמיה כחזרא. עד שיתפקקו כל חוליות השדרה. נאם זעירא דלאו מן חברייא עינוהי זקיפן לשמי שמייא למיהב לי' חילא באוריית' ולאתעסק בה בתדירא. הצעיר אשר בחלקו יגיל וישמח. שלמה ס"ט בכמה"הר צמח דוראן זלה"ה: |
Nedarim 46a:5 | Rashba on Eruvin 15b:2 | null | Nedarim | Rashba on Eruvin | Talmud | Talmud | With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, or: Purchasing your field is konam for me, then if he, i.e., the owner of the house or field, dies or sells the house to another, it is permitted for the one who took the vow to enter the house or purchase the field, as it is no longer in the possession of the prior owner. But if he said: Entering this house is konam for me, or: Purchasing this field is konam for me, then even if the owner dies or sells it to another, it is forbidden. | על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם. פירוש: לבית זה של אביך קאמר, ומשום דזה עיקר, אבל לבית אביך בלבד כריתות הוא דהוי דהא אם מת או שמכרו מותרת בו, וכדתנן (נדרים מו, א) בית זה שאני נכנס מת או שמכרו הרי זה אסור, ביתך שאני נכנס מת או שמכרו הרי זה מותר. וכבר הארכתי בדבר זה בגיטין פרק ב' (כב, א ד"ה הא דאמרינן) בס"ד. |
Nedarim 46a:6 | Ran on Nedarim 46a:6:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: In the mishna, the Rabbis and Rabbi Eliezer ben Ya'akov disagree with regard to the permissibility of entering a jointly owned courtyard where the partners vowed not to derive benefit from one another. However, if they instead vowed to prohibit one another from deriving benefit from them and their property, what is the halakha ? Do we say that they disagree where the partners each vowed not to benefit from the other, but where they each vowed to prohibit one another from deriving benefit from them, the Rabbis concede to Rabbi Eliezer ben Ya'akov, as they are each considered to be forbidden due to circumstances beyond their control? Or perhaps the Rabbis disagree even in a case where each vowed to prohibit one another from deriving benefit? | גמ' מי אמרינן בנדרו הוא דפליגי רבנן אבל בהדירו מודו ליה רבנן לר' אליעזר בן יעקב דכאנוסים דמו - כלומר דילמא כולהו סבירא להו דיש ברירה ומדינא אפילו בנדרו שרי אלא דרבנן סברי קנסינן להו ור' אליעזר בן יעקב סבר דלא קנסינן אבל בהדירו דלא שייך קנסא שרי מדינא דיש ברירה ואתיא הא דלא כרבינא דאוקי פלוגתייהו בפרק שור שנגח את הפרה ביש ברירה ואין ברירה או דילמא בהדירו נמי פליגי רבנן וכסבריה דרבינא התם: |
Nedarim 46a:6 | Rashi on Nedarim 46a:6:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: In the mishna, the Rabbis and Rabbi Eliezer ben Ya'akov disagree with regard to the permissibility of entering a jointly owned courtyard where the partners vowed not to derive benefit from one another. However, if they instead vowed to prohibit one another from deriving benefit from them and their property, what is the halakha ? Do we say that they disagree where the partners each vowed not to benefit from the other, but where they each vowed to prohibit one another from deriving benefit from them, the Rabbis concede to Rabbi Eliezer ben Ya'akov, as they are each considered to be forbidden due to circumstances beyond their control? Or perhaps the Rabbis disagree even in a case where each vowed to prohibit one another from deriving benefit? | גמ' בנדרו הוא דפליגי - היכא דנדרו שניהם זה מזה דזה אמר לחבירו קונם שאני נהנה לך וזה אומר קונם שאני נהנה לך דעכשיו נדרו זה מזה ממש והתם הוא דקא אסרי רבנן ליכנס לחצר דאיהו עצמו קאסר עליה אבל הדירו זה את זה דכל אחד הדיר את חבירו ואמר קונם שאתה נהנה לי קונם נכסי עליך דתרוייהי אנוסים דכל אחד אסר ליה חבריה שלא מדעתיה התם מודו ליה רבנן לר' אליעזר דזה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו: |
Nedarim 46a:6 | Rashi on Nedarim 46a:6:2 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: In the mishna, the Rabbis and Rabbi Eliezer ben Ya'akov disagree with regard to the permissibility of entering a jointly owned courtyard where the partners vowed not to derive benefit from one another. However, if they instead vowed to prohibit one another from deriving benefit from them and their property, what is the halakha ? Do we say that they disagree where the partners each vowed not to benefit from the other, but where they each vowed to prohibit one another from deriving benefit from them, the Rabbis concede to Rabbi Eliezer ben Ya'akov, as they are each considered to be forbidden due to circumstances beyond their control? Or perhaps the Rabbis disagree even in a case where each vowed to prohibit one another from deriving benefit? | או דילמא אפילו בהדירו [זה את זה] נמי פליגי - דלא שנא אנוסין ול"ש רוצין: |
Nedarim 46a:6 | Tosafot on Nedarim 46a:6:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: In the mishna, the Rabbis and Rabbi Eliezer ben Ya'akov disagree with regard to the permissibility of entering a jointly owned courtyard where the partners vowed not to derive benefit from one another. However, if they instead vowed to prohibit one another from deriving benefit from them and their property, what is the halakha ? Do we say that they disagree where the partners each vowed not to benefit from the other, but where they each vowed to prohibit one another from deriving benefit from them, the Rabbis concede to Rabbi Eliezer ben Ya'akov, as they are each considered to be forbidden due to circumstances beyond their control? Or perhaps the Rabbis disagree even in a case where each vowed to prohibit one another from deriving benefit? | [בנדרו הוא דפליגי] - בנדר מעצמו דכל אחד ואחד אסר נפשו שאמר קונם שלא אהנה ממך הלכך יש להחמיר וקנסו רבנן אבל הדירו כל אחד חבירו ליהנות משלו מודו ליה רבנן לר' אליעזר דכאנוסין דמו ולא מיתסרו דאית להו ברירה [ובנדרו] קנסו אבל בהדירו לא קנסו - וצ''ע בהא דתנן האומר הריני עליך חרם ואת עלי שניהם אסורים בדברים של אותה העיר אלמא בהדירו נמי אסרו רבנן ונראה דכיון שאמר הרי אתה עלי חרם קנסינן ליה גם על חבירו דבכל מקום השוו חכמים מדותיהם ואסרו שניהם: |
Nedarim 46a:6 | Tosafot on Nedarim 46a:6:2 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: In the mishna, the Rabbis and Rabbi Eliezer ben Ya'akov disagree with regard to the permissibility of entering a jointly owned courtyard where the partners vowed not to derive benefit from one another. However, if they instead vowed to prohibit one another from deriving benefit from them and their property, what is the halakha ? Do we say that they disagree where the partners each vowed not to benefit from the other, but where they each vowed to prohibit one another from deriving benefit from them, the Rabbis concede to Rabbi Eliezer ben Ya'akov, as they are each considered to be forbidden due to circumstances beyond their control? Or perhaps the Rabbis disagree even in a case where each vowed to prohibit one another from deriving benefit? | או דילמא אפילו כשהדירו חבירו קנסו רבנן - אי נמי לית להו ברירה ומיהא בפ' שור שנגח את הפרה (בבא קמא דף נא:) אמר בהדיא דרבנן לית להו ברירה וצריך למימר דלית להו הך סוגיא (אלא בת"ש היה אחד מהם מודר ופליגי): |
Nedarim 46a:6 | Steinsaltz on Nedarim 46a:6 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: In the mishna, the Rabbis and Rabbi Eliezer ben Ya'akov disagree with regard to the permissibility of entering a jointly owned courtyard where the partners vowed not to derive benefit from one another. However, if they instead vowed to prohibit one another from deriving benefit from them and their property, what is the halakha ? Do we say that they disagree where the partners each vowed not to benefit from the other, but where they each vowed to prohibit one another from deriving benefit from them, the Rabbis concede to Rabbi Eliezer ben Ya'akov, as they are each considered to be forbidden due to circumstances beyond their control? Or perhaps the Rabbis disagree even in a case where each vowed to prohibit one another from deriving benefit? | א גמרא איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים ]: במשנה שנינו כי ב מקרה ש נדרו השותפין זה מזה פליגי [חלוקים] חכמים ור' אליעזר בן יעקב, ואם כן יש לשאול: אם לא נדרו הנאה זה מזה, אלא הדירו זה את זה מאי [מה] יהא הדין? מי אמרינן [האם אומרים אנו]: כי דווקא בנדרו הוא דפליגי [ש הם חלוקים], אבל בהדירו זה את זה מודו ליה רבנן [מודים לו חכמים] לר' אליעזר בן יעקב, ומדוע? — דכי [ש הרי כמו] אנוסין דמו [נחשבים]. שהרי החבר הוא שאסר עליו, והוא עצמו אינו אחראי לאיסור, ולכן יכול כל אחד לומר שמחלקו שלו הוא נהנה. או דילמא [שמא] אפילו ב מקרה ש הדירו זה את זה הנאה פליגי רבנן [חלוקים חכמים]? |
Nedarim 46a:6 | Ritva on Nedarim 46a:9 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: In the mishna, the Rabbis and Rabbi Eliezer ben Ya'akov disagree with regard to the permissibility of entering a jointly owned courtyard where the partners vowed not to derive benefit from one another. However, if they instead vowed to prohibit one another from deriving benefit from them and their property, what is the halakha ? Do we say that they disagree where the partners each vowed not to benefit from the other, but where they each vowed to prohibit one another from deriving benefit from them, the Rabbis concede to Rabbi Eliezer ben Ya'akov, as they are each considered to be forbidden due to circumstances beyond their control? Or perhaps the Rabbis disagree even in a case where each vowed to prohibit one another from deriving benefit? | גרסי' בתוספתא כשם ששניהם אסורין לדור בחצר כך שניהם אסורין לדור במבוי. פירוש במבוי המשותף בין שניהם וכשם ששניהם אסורין לגדל תרנגולין בחצר המשותפת כך שניהם אסורין לגדל בהמה דקה: |
Nedarim 46a:6 | Ritva on Nedarim 46a:8 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: In the mishna, the Rabbis and Rabbi Eliezer ben Ya'akov disagree with regard to the permissibility of entering a jointly owned courtyard where the partners vowed not to derive benefit from one another. However, if they instead vowed to prohibit one another from deriving benefit from them and their property, what is the halakha ? Do we say that they disagree where the partners each vowed not to benefit from the other, but where they each vowed to prohibit one another from deriving benefit from them, the Rabbis concede to Rabbi Eliezer ben Ya'akov, as they are each considered to be forbidden due to circumstances beyond their control? Or perhaps the Rabbis disagree even in a case where each vowed to prohibit one another from deriving benefit? | עוד כתב רבינו ושמעינן מגמרא דהא דקתני וכופין את הנודר למכור את חלקו דהיינו נודר והוא נדור. פי' את האוסר שאסר נכסי חבירו עליו מדעתו ולדידיה קנסינן שמא יכשל וישתמש באיסור תשמיש דאיסור כגון העמדת תנור וריחים דאסור אפילו לר' אליעזר בן יעקב אבל מדיר לא אשכחן דכופין משום דאסר נכסיה על חבריה וכדפרישנא לעיל וכ"ש המודר דלא כייפינן ליה דהא מינס אניס דא"כ כל אדם רשאי להביא שותפו לידי כפייה שימכור לו חלקו מחצר השותפין המשותפת ביניהם כגון שידרנו מנכסיו ולאחר כן כופין אותו למכור את חלקו למדיר אבל בירושלמי פירשו איפכא דאוקימו הא דקתני וכופין את הנודר באומר הנייתי עליך פי' שהדיר חבירו מנכסיו ולפיכך כופין את המדיר הזה למכור חלקו למודר אבל באומר הנייתך עלי לא בדא פי' שאם הוא אסר נכסי חבירו עליו אין כופין לא' מהם למכור חלקו ואנן אגמרא דילן סמכינן מיהו היכא דרגיל מדיר בכך אשכחן בתוספתא שכופין את המדיר למכור חלקו למודר או לאחרים ודוקא בחצר שאין בה דין חלוקה אבל בחצר שיש בה דין חלוקה אין כופין לעולם לא את הנודר ולא את המדיר אע"פ שהוא רגיל בכך כיון דאפשר בחלוקה: |
Nedarim 46a:6 | Ritva on Nedarim 46a:7 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: In the mishna, the Rabbis and Rabbi Eliezer ben Ya'akov disagree with regard to the permissibility of entering a jointly owned courtyard where the partners vowed not to derive benefit from one another. However, if they instead vowed to prohibit one another from deriving benefit from them and their property, what is the halakha ? Do we say that they disagree where the partners each vowed not to benefit from the other, but where they each vowed to prohibit one another from deriving benefit from them, the Rabbis concede to Rabbi Eliezer ben Ya'akov, as they are each considered to be forbidden due to circumstances beyond their control? Or perhaps the Rabbis disagree even in a case where each vowed to prohibit one another from deriving benefit? | כתב רבינו ז"ל הוו בה רבוותא בהאי שמעתא מאי קא מבעיא להו תפשוט להו מהא דתנן הריני עליך חרם ואת עלי שניהם אסורין ואסורין בדבר של אותה העיר ולישנא דהריני עליך חרם היינו דאדריה חבריה דאניס מינס וקתני שהן אסורין (א) ליכנס בדבר של אותה העיר שיש לשניהם בו זכות דהוי כחצר של שותפין ואס"ד מודו רבנן דהיכא דאדריה חבריה מותרין ליכנס לחצר האי מתני' דאסר מני לא ר"א ולא רבנן ותרגמא רבינו ז"ל דדלמא הא דקתני סיפא ואסורין בדבר של אותה העיר לאו אהריני עליך חרם דהוו מודרין קאי דהתם מותרין בדבר של אותה העיר אלא אאידך קאי דקתני הרי את עלי דהוו להו נודרין ולשון רבינו ז"ל ברור ואינו צריך ביאור: |
Nedarim 46a:6 | Ritva on Nedarim 46a:6 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: In the mishna, the Rabbis and Rabbi Eliezer ben Ya'akov disagree with regard to the permissibility of entering a jointly owned courtyard where the partners vowed not to derive benefit from one another. However, if they instead vowed to prohibit one another from deriving benefit from them and their property, what is the halakha ? Do we say that they disagree where the partners each vowed not to benefit from the other, but where they each vowed to prohibit one another from deriving benefit from them, the Rabbis concede to Rabbi Eliezer ben Ya'akov, as they are each considered to be forbidden due to circumstances beyond their control? Or perhaps the Rabbis disagree even in a case where each vowed to prohibit one another from deriving benefit? | אבל הדירו זה את זה. פירוש שאסר כל אחד מהם הנאתו על חברו בע"כ מאי מי אמרינן בנדרו הוא דאסרו רבנן משום קנסא דאיהו גרם איסורא לנפשיה אבל בהדירו זה את זה מודו רבנן דמותרין ליכנס לחצר דכאנוסין דמו ולא בעו קנסא או דלמא בהדירו נמי פליגי פי' ודקאמרי רבנן דינא הוא ולא קנסא ואתיא למפשטה מהא דקתני סיפא היה אחד מהם מודר הנאה מחברו ופליגי רבנן פי' דאמרי שלא ליכנס לחצר ולישנא דמודר היינו דאדריה חבריה דהוי אניס אלמא דבמודר פליגי רבנן ופרקינן תני נדור מחבירו פי' דאיהו אסר נכסי חבירו עליה ומש"ה קנסו ליה רבנן ואמרינן הכי נמי מסתברא דקתני סיפא וכופין את הנודר למכור חלקו אי אמרת בשלמא דנדר הוא היינו דכופין אותו למכור כדי שלא יכשל בדבר אלא אי אמרת דאדרוה אמאי כופין אותו דהא מינס אניס פי' שלא הביא הוא עצמו לבית הספק כדי שנקנסנו ולא מצי לתרוצי ליה דהאי כופין את הנודר היינו את המדיר שהדירו דהא ליכא למימר חדא דלישנא לא משמע הכי ותו דאיהו מאי דבעי מצי עביד מדיליה ולמיסר נכסי למאן דבעי: |
Nedarim 46a:6 | Ritva on Nedarim 46a:5 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: In the mishna, the Rabbis and Rabbi Eliezer ben Ya'akov disagree with regard to the permissibility of entering a jointly owned courtyard where the partners vowed not to derive benefit from one another. However, if they instead vowed to prohibit one another from deriving benefit from them and their property, what is the halakha ? Do we say that they disagree where the partners each vowed not to benefit from the other, but where they each vowed to prohibit one another from deriving benefit from them, the Rabbis concede to Rabbi Eliezer ben Ya'akov, as they are each considered to be forbidden due to circumstances beyond their control? Or perhaps the Rabbis disagree even in a case where each vowed to prohibit one another from deriving benefit? | גמ' איבעיא להו בנדרו פליגי. פי' כפשטה דמתני' ובהא הוא דשרי רבנן: |
Nedarim 46a:6 | Rashba on Nedarim 46a:3 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: In the mishna, the Rabbis and Rabbi Eliezer ben Ya'akov disagree with regard to the permissibility of entering a jointly owned courtyard where the partners vowed not to derive benefit from one another. However, if they instead vowed to prohibit one another from deriving benefit from them and their property, what is the halakha ? Do we say that they disagree where the partners each vowed not to benefit from the other, but where they each vowed to prohibit one another from deriving benefit from them, the Rabbis concede to Rabbi Eliezer ben Ya'akov, as they are each considered to be forbidden due to circumstances beyond their control? Or perhaps the Rabbis disagree even in a case where each vowed to prohibit one another from deriving benefit? | גמ' בנדרו הוא דפליגי רבנן אבל בהדירו מודו ליה רבנן דכאונסין דמו. כלומר דלמא כולהו סבירא להו דיש ברירה ומן הדין אפי' בנדרו שרי אלא דכיון דנדרו וגרמו לעצמן קנסינן להו לדעת רבנן, ולר' אליעזר בן יעקב לעולם עומדים על דינם, ואתיא הא דלא כרבינא דבפרק שור שנגח את הפרה דאוקי פלוגתייהו ביש ברירה ואין ברירה, או דלמא בהדירו נמי פליגי ובברירה פליגי כסוגיא דפרק שור שנגח את הפרה. |
Nedarim 46a:7 | Ran on Nedarim 46a:7:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | Come and hear a proof from the mishna: If only one of the partners was prohibited by a vow from deriving benefit from the other, he may not enter the shared courtyard. Here, the prohibitive vow was stated by the other party, and still the Rabbis disagree and forbid the use of the courtyard. Evidently, the dispute in the mishna applies equally to cases beyond the control of the one forbidden by the vow. The Gemara responds: Teach an emended version of the mishna: If one had vowed to prohibit himself from deriving benefit from another. According to this emended version, the mishna may be addressing only the one who brought the prohibition upon himself. | ת''ש היה אחד מהן מודר הנאה מחבירו ופליגי רבנן - וסתם מודר מחבירו קתני אלמא אפילו בהדירו פליגי: |
Nedarim 46a:7 | Ran on Nedarim 46a:7:2 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | Come and hear a proof from the mishna: If only one of the partners was prohibited by a vow from deriving benefit from the other, he may not enter the shared courtyard. Here, the prohibitive vow was stated by the other party, and still the Rabbis disagree and forbid the use of the courtyard. Evidently, the dispute in the mishna applies equally to cases beyond the control of the one forbidden by the vow. The Gemara responds: Teach an emended version of the mishna: If one had vowed to prohibit himself from deriving benefit from another. According to this emended version, the mishna may be addressing only the one who brought the prohibition upon himself. | תני נדור מחבירו - כלומר דנודר נמי מודר קרי ליה דמודר משמע בין מפי עצמו בין מפי אחרים: |
Nedarim 46a:7 | Tosafot on Nedarim 46a:7:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | Come and hear a proof from the mishna: If only one of the partners was prohibited by a vow from deriving benefit from the other, he may not enter the shared courtyard. Here, the prohibitive vow was stated by the other party, and still the Rabbis disagree and forbid the use of the courtyard. Evidently, the dispute in the mishna applies equally to cases beyond the control of the one forbidden by the vow. The Gemara responds: Teach an emended version of the mishna: If one had vowed to prohibit himself from deriving benefit from another. According to this emended version, the mishna may be addressing only the one who brought the prohibition upon himself. | ת''ש היה אחד מהם מודר - משמע שחבירו הדירו ואסרי רבנן: |
Nedarim 46a:7 | Tosafot on Nedarim 46a:7:2 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | Come and hear a proof from the mishna: If only one of the partners was prohibited by a vow from deriving benefit from the other, he may not enter the shared courtyard. Here, the prohibitive vow was stated by the other party, and still the Rabbis disagree and forbid the use of the courtyard. Evidently, the dispute in the mishna applies equally to cases beyond the control of the one forbidden by the vow. The Gemara responds: Teach an emended version of the mishna: If one had vowed to prohibit himself from deriving benefit from another. According to this emended version, the mishna may be addressing only the one who brought the prohibition upon himself. | תני נודר - שאסר עצמו מחבירו: |
Nedarim 46a:7 | Shita Mekubetzet on Nedarim 46a:5 | commentary | Nedarim | Shita Mekubetzet on Nedarim | Talmud | Talmud | Come and hear a proof from the mishna: If only one of the partners was prohibited by a vow from deriving benefit from the other, he may not enter the shared courtyard. Here, the prohibitive vow was stated by the other party, and still the Rabbis disagree and forbid the use of the courtyard. Evidently, the dispute in the mishna applies equally to cases beyond the control of the one forbidden by the vow. The Gemara responds: Teach an emended version of the mishna: If one had vowed to prohibit himself from deriving benefit from another. According to this emended version, the mishna may be addressing only the one who brought the prohibition upon himself. | גמרא תא שמע היה אחד מהם מודר הנאה ופליגי וקא סלקא דעתין במודר דוקא קאמר כלומר שהדירו חבירו. וא"ת והיכי סלקא דעתין דמודר ממש קאמר והא קתני סיפא כופין את הנודר ואי מודר הוא היכי קרי ליה נודר. וי"ל דשמא הוה סלקא דעתין דרישא דוקא וסיפא למודר קרי נודר לפי שהנדר עליו. בנמוקי הרב מורי רבינו יונה ז"ל. הכי נמי מסתברא דקתני סיפא כופין את הנודר וכו'. קשיא לי דילמא לעולם דאדרוה ומאי כופין את הנודר המדיר דכיון שאסר הנאתו על חבירו וחברו מעוכב על ידו מליכנס בחצרו של עצמו כופין את המדיר שימכור חלקו כדי להתיר את המודר ליכנס בו. וכן פירשוה בירושלמי דאיתמר התם בתוך שלי אני נכנס איני נכנס בתוך שלך ואיתמר כופין לא על הדא איתמר אלא על הדה כופין את הנודר שימכור את חלקו באומר הנאתי עליך אבל באומר הנייתך עלי לא בדא. וי"ל דלא מיסתברא להו לבעל הגמרא שנכוף אדם למכור את שלו מחמת שהוא אוסרו על חברו. ועוד יש לומר דנודר לשון עומד הוא ולא משמע להו אלא או במי שאוסר עצמו או במי שנאסר ואפילו על ידי חברו אבל במי שהוא מדיר את אחרים לא שייך ביה לשון עומד אלא לשון יוצא ומדיר קרי ליה ולא נודר. והרמב"ם סמך על ירושלמי ופסק כן שלא כסוגיית הגמרא שלנו וזו אחת מן ההשגות שהשיג עליו הראב"ד ז"ל דאנן לא סמכינן אלא אגמרא דילן. הרשב"א ז"ל. |
Nedarim 46a:7 | Steinsaltz on Nedarim 46a:7 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | Come and hear a proof from the mishna: If only one of the partners was prohibited by a vow from deriving benefit from the other, he may not enter the shared courtyard. Here, the prohibitive vow was stated by the other party, and still the Rabbis disagree and forbid the use of the courtyard. Evidently, the dispute in the mishna applies equally to cases beyond the control of the one forbidden by the vow. The Gemara responds: Teach an emended version of the mishna: If one had vowed to prohibit himself from deriving benefit from another. According to this emended version, the mishna may be addressing only the one who brought the prohibition upon himself. | ומציעים: תא שמע [בוא ו שמע] ראיה מהמשך דברי המשנה, ששנינו: היה אחד מהן מודר הנאה מחבירו, ו בכל זאת פליגי רבנן [חלוקים חכמים] ואוסרים אותו! ודוחים: אל תדייק כך במשמעות לשון "מודר" אלא תני [שנה]: נדור מחבירו הנאה, שהוא עצמו נדר, וגרם איסור לעצמו. |
Nedarim 46a:7 | Rashash on Nedarim 46a:2 | commentary | Nedarim | Rashash on Nedarim | Talmud | Talmud | Come and hear a proof from the mishna: If only one of the partners was prohibited by a vow from deriving benefit from the other, he may not enter the shared courtyard. Here, the prohibitive vow was stated by the other party, and still the Rabbis disagree and forbid the use of the courtyard. Evidently, the dispute in the mishna applies equally to cases beyond the control of the one forbidden by the vow. The Gemara responds: Teach an emended version of the mishna: If one had vowed to prohibit himself from deriving benefit from another. According to this emended version, the mishna may be addressing only the one who brought the prohibition upon himself. | ר"ן ד"ה תני נדור. כלומר כו'. עי' ב"ק (מט ב) תד"ה ותני ובמה שציינתי שמה. ועי' גם כן מש"כ בשבועות (טז) בתד"ה תני בס"ד: |
Nedarim 46a:7 | Rashba on Nedarim 46a:4 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | Come and hear a proof from the mishna: If only one of the partners was prohibited by a vow from deriving benefit from the other, he may not enter the shared courtyard. Here, the prohibitive vow was stated by the other party, and still the Rabbis disagree and forbid the use of the courtyard. Evidently, the dispute in the mishna applies equally to cases beyond the control of the one forbidden by the vow. The Gemara responds: Teach an emended version of the mishna: If one had vowed to prohibit himself from deriving benefit from another. According to this emended version, the mishna may be addressing only the one who brought the prohibition upon himself. | ת"ש היה אחד מהם מודר הנאה ופליגי. וקא ס"ד דמודר דוקא קאמר כלומר שהדירו חברו. וא"ת והיכי ס"ד דמודר ממש קאמר והא קתני סיפא כופין את הנודר ואי מודר הוא היכי קרי ליה נודר, וי"ל דשמא הוה ס"ד דרישא דוקא וסיפא למודר קרי נודר לפי שהנדר עליו. בנמוקי מורי הרב רבנו יונה ז"ל. |
Nedarim 46a:8 | Ran on Nedarim 46a:8:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | So too, it is reasonable to assume that the mishna is referring to one who imposes the prohibition upon himself, as it was taught in the latter clause with regard to the same case: And the court forces the one who took such a vow to sell his portion. Granted, if you say that the mishna is speaking of a case where he himself vowed not to benefit from the other, this is consistent with that which teaches that the court forces him to sell his portion; since he created the problem, he is forced to resolve it. But if you say that it is referring to a case where the other prohibited him with a vow, why does the court force him to sell his property? He is put in a situation beyond his control. This clause offers no proof, and the Rabbis may still concede in a case where one is forbidden due to another's vow. | אי אמרת בשלמא דנדר הוא היינו דכופין - לפי שהוא גרם לעצמו אלא אי אמרת דלא נדר הוא אמאי כופין הא מינס אניס ואם תאמר ולימא ליה לעולם בהדירו חבירו עסקינן וכי קתני כופין את הנודר את המדיר קאמר יש לומר דלא סבירא לן שיהא בדין לכוף אדם למכור את שלו מפני שאסר נכסיו על חבירו אבל לנודר עצמו ראוי לכוף דמה הנאה יש לו לאסור על עצמו נכסיו [של חבירו] ואיכא למיחש שמא יכשל ויש לתמוה על הרב רבינו משה בר מיימון ז''ל שכתב דלמדיר הוא שכופין שאע''פ שזה הוא דרך הירושלמי אין זה דרך הגמרא שלנו וכבר השיג עליו הראב''ד ז''ל ומיהו אם היה רגיל להדיר כופין אותו למכור והכי תניא בתוספתא (פ''ב) היה א' מהם רגיל להדיר הנאה על חלקו כופין את הרגיל למכור חלקו ומפרש בירושלמי דבתרי זימנין מיקרי רגיל דאמרינן התם עברת לך קמייתא ועברו עלך תניינא ועברו עלך מכאן ואילך או מכור חלקך או שרי נדרך ולא איפשטא בעיין אי פליגי רבנן אפי' בהדירו וא''ת וליפשוט ליה מדתנן לקמן (נדרים דף מז:) הריני עליך חרם ואת עלי שניהם מותרים בדבר של עולי בבל ואסורים בדבר של אותה העיר ואיזה דבר של אותה העיר הרחבה והמרחץ ובית הכנסת אלמא אפילו בהדירו פליגי תירץ הרב ר' יונה ז''ל דהתם היינו טעמא משום דאע''ג דמודר אניס כיון דנודר לא אניס ואסור שניהם אסורים דאי שרית מודר לא ציית נודר ומשום הכי לא פלוג רבנן: |
Nedarim 46a:8 | Rashi on Nedarim 46a:8:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | So too, it is reasonable to assume that the mishna is referring to one who imposes the prohibition upon himself, as it was taught in the latter clause with regard to the same case: And the court forces the one who took such a vow to sell his portion. Granted, if you say that the mishna is speaking of a case where he himself vowed not to benefit from the other, this is consistent with that which teaches that the court forces him to sell his portion; since he created the problem, he is forced to resolve it. But if you say that it is referring to a case where the other prohibited him with a vow, why does the court force him to sell his property? He is put in a situation beyond his control. This clause offers no proof, and the Rabbis may still concede in a case where one is forbidden due to another's vow. | ה"נ מסתברא - דבנדרו מיירי ובנדרו הוא דפליגי דקתני כופין את הנודר: |
Nedarim 46a:8 | Rashi on Nedarim 46a:8:2 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | So too, it is reasonable to assume that the mishna is referring to one who imposes the prohibition upon himself, as it was taught in the latter clause with regard to the same case: And the court forces the one who took such a vow to sell his portion. Granted, if you say that the mishna is speaking of a case where he himself vowed not to benefit from the other, this is consistent with that which teaches that the court forces him to sell his portion; since he created the problem, he is forced to resolve it. But if you say that it is referring to a case where the other prohibited him with a vow, why does the court force him to sell his property? He is put in a situation beyond his control. This clause offers no proof, and the Rabbis may still concede in a case where one is forbidden due to another's vow. | אי אמרת בשלמא דנדרו - שנדר שלא יהנה מחבירו להכי כופין דאיהו הוא דאסר אנפשיה: |
Nedarim 46a:8 | Rashi on Nedarim 46a:8:3 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | So too, it is reasonable to assume that the mishna is referring to one who imposes the prohibition upon himself, as it was taught in the latter clause with regard to the same case: And the court forces the one who took such a vow to sell his portion. Granted, if you say that the mishna is speaking of a case where he himself vowed not to benefit from the other, this is consistent with that which teaches that the court forces him to sell his portion; since he created the problem, he is forced to resolve it. But if you say that it is referring to a case where the other prohibited him with a vow, why does the court force him to sell his property? He is put in a situation beyond his control. This clause offers no proof, and the Rabbis may still concede in a case where one is forbidden due to another's vow. | אלא אי אמרת דהדירו חבירו אמאי כופין אותו - הא איהו לא פשע דמינס אניס אלא ודאי בנדרו פליגי: |
Nedarim 46a:8 | Tosafot on Nedarim 46a:8:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | So too, it is reasonable to assume that the mishna is referring to one who imposes the prohibition upon himself, as it was taught in the latter clause with regard to the same case: And the court forces the one who took such a vow to sell his portion. Granted, if you say that the mishna is speaking of a case where he himself vowed not to benefit from the other, this is consistent with that which teaches that the court forces him to sell his portion; since he created the problem, he is forced to resolve it. But if you say that it is referring to a case where the other prohibited him with a vow, why does the court force him to sell his property? He is put in a situation beyond his control. This clause offers no proof, and the Rabbis may still concede in a case where one is forbidden due to another's vow. | אי אמרת בשלמא בנודר היינו דקתני כופין - דפושע שאסר עצמו מחבירו ויכול לבא לידי תקלה: |
Nedarim 46a:8 | Tosafot on Nedarim 46a:8:2 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | So too, it is reasonable to assume that the mishna is referring to one who imposes the prohibition upon himself, as it was taught in the latter clause with regard to the same case: And the court forces the one who took such a vow to sell his portion. Granted, if you say that the mishna is speaking of a case where he himself vowed not to benefit from the other, this is consistent with that which teaches that the court forces him to sell his portion; since he created the problem, he is forced to resolve it. But if you say that it is referring to a case where the other prohibited him with a vow, why does the court force him to sell his property? He is put in a situation beyond his control. This clause offers no proof, and the Rabbis may still concede in a case where one is forbidden due to another's vow. | אלא אי אמרת שהדירו אמאי אמר כופין - דכופין הנודר היינו המודר אמאי כופין המודר דמאי חטא: |
Nedarim 46a:8 | Shita Mekubetzet on Nedarim 46a:7 | commentary | Nedarim | Shita Mekubetzet on Nedarim | Talmud | Talmud | So too, it is reasonable to assume that the mishna is referring to one who imposes the prohibition upon himself, as it was taught in the latter clause with regard to the same case: And the court forces the one who took such a vow to sell his portion. Granted, if you say that the mishna is speaking of a case where he himself vowed not to benefit from the other, this is consistent with that which teaches that the court forces him to sell his portion; since he created the problem, he is forced to resolve it. But if you say that it is referring to a case where the other prohibited him with a vow, why does the court force him to sell his property? He is put in a situation beyond his control. This clause offers no proof, and the Rabbis may still concede in a case where one is forbidden due to another's vow. | אמאי כופין אותו מינס אניס. והכי קיימא לן דאין כופין את המודר לפי שהוא אנוס וכן אין כופין את חבירו למכור את חלקו אלא אם היה המדיר נדרן כלומר שהדיר את חברו שני פעמים וכדאתמר בירושלמי אבל מי שמדיר את עצמו קונסין אותו למכור. הרשב"א ז"ל. |
Nedarim 46a:8 | Steinsaltz on Nedarim 46a:8 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | So too, it is reasonable to assume that the mishna is referring to one who imposes the prohibition upon himself, as it was taught in the latter clause with regard to the same case: And the court forces the one who took such a vow to sell his portion. Granted, if you say that the mishna is speaking of a case where he himself vowed not to benefit from the other, this is consistent with that which teaches that the court forces him to sell his portion; since he created the problem, he is forced to resolve it. But if you say that it is referring to a case where the other prohibited him with a vow, why does the court force him to sell his property? He is put in a situation beyond his control. This clause offers no proof, and the Rabbis may still concede in a case where one is forbidden due to another's vow. | ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] להבין, דקתני סיפא [ש כן שנה בסופה] של אותה הלכה: וכופין את הנודר למכור את חלקו. אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] שמדובר במקרה ש נדר הוא עצמו הנאה מחבירו, היינו דקתני [זהו ששנינו] כופין, שכיון שהוא יצר את הבעיה, כופים אותו לפתור אותה. אלא אי אמרת [אם אתה אומר] שמדובר במקרה דאדריה [ש חבירו הדיר אותו] הנאה, אמאי [מדוע] כופין אותו? הא מינס אניס [הרי אנוס הוא ] ומדוע נכריח אותו למכור את חלקו? |
Nedarim 46a:8 | Rashba on Nedarim 46a:5 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | So too, it is reasonable to assume that the mishna is referring to one who imposes the prohibition upon himself, as it was taught in the latter clause with regard to the same case: And the court forces the one who took such a vow to sell his portion. Granted, if you say that the mishna is speaking of a case where he himself vowed not to benefit from the other, this is consistent with that which teaches that the court forces him to sell his portion; since he created the problem, he is forced to resolve it. But if you say that it is referring to a case where the other prohibited him with a vow, why does the court force him to sell his property? He is put in a situation beyond his control. This clause offers no proof, and the Rabbis may still concede in a case where one is forbidden due to another's vow. | ה"נ מסתברא דקתני סיפא כופין את הנודר כו'. קשיא לי דלמא לעולם דאדריה ומאי כופין את הנודר המדיר דכיון שאסר הנאתו על חברו וחברו מעוכב על ידו מליכנס בחצר של עצמו כופין את המדיר שימכור חלקו כדי להתיר את המודר ליכנס בו, וכן פירשוה בירושלמי דאתמר התם בתוך שלי אני נכנס איני נכנס בתוך שלך ואתמר כופין לא על הדא אתמר אלא על הדא כופין את הנודר שימכור את חלקו באומר הנאתי עליך אבל באומר הנאתך עלי לא בדא, וי"ל דלא מסתברא להו לבעלי הגמ' שנכוף אדם למכור את שלו מחמת שהוא אוסרו על חברו, ועוד י"ל דנודר לשון עומד הוא ולא משמע להו אלא או במי שאוסר עצמו או במי שנאסר ואפי' ע"י חברו אבל במי שהוא מדיר את אחרים לא שייך ביה לשון עומד אלא לשון יוצא ומדיר קרי ליה ולא נודר. והרמב"ם סמך על הירושלמי ופסק כן שלא כסוגית הגמ' שלנו, וזו אחת מן ההשגות שהשיג עליו הראב"ד ז"ל דאנן לא סמכינן אלא אגמ' דילן, ומיהו אם הי' רגיל להדיר הנאתו על אחרים בזה קונסים אותו וכופין למכור חלקו וכדתניא בתוספתא הי' אחד מהם רגיל להדיר אחרים הנאה על חלקו כופין את הרגיל למכור את חלקו וכן היא נמי בירושלמי שכופין אותו אם היה נדרן ובסוף שמועתינו נכתוב אותו. |
Nedarim 46a:8 | Rashba on Nedarim 46a:6 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | So too, it is reasonable to assume that the mishna is referring to one who imposes the prohibition upon himself, as it was taught in the latter clause with regard to the same case: And the court forces the one who took such a vow to sell his portion. Granted, if you say that the mishna is speaking of a case where he himself vowed not to benefit from the other, this is consistent with that which teaches that the court forces him to sell his portion; since he created the problem, he is forced to resolve it. But if you say that it is referring to a case where the other prohibited him with a vow, why does the court force him to sell his property? He is put in a situation beyond his control. This clause offers no proof, and the Rabbis may still concede in a case where one is forbidden due to another's vow. | אמאי כופין אותו הא מינס אניס. והכי קי"ל דאין כופין את המודר לפי שהוא אנוס, וכן אין כופין את המדיר את חברו למכור את חלקו אלא אם הי' המדיר נדרן כלומר שהדיר את חברו ב' פעמים וכדאתמר בירושלמי, אבל מי שמדיר את עצמו קונסין אותו למכור, ומיהו בעיין דאי פליגי רבנן אפי' בהדירו לא איפשיטא, ואיכא למידק אמאי לא פשטוה מדתנן הריני עליך חרם ואת עלי שניהם מותרין בדבר של עולי בבל ואסורין בדבר של אותה העיר, ופירשו איזהו דבר של אותה העיר הרחבה והמרחץ ובית הכנסת אלמא אפי' בהדירו פליגי, ותירץ הרמב"ן נר"ו משום דאיכא למימר דלאו אנידרין קאי אלא אנודרין אהני דקאמרי הרי את עלי (והרי את עלי), פירוש לפירושו מדקתני אסורין בדבר של אותה העיר ולא קתני ושניהם אסורים בדבר של אותה העיר, ודחוק הוא קצת דכיון דקתני ושניהם מותרים בדבר של עולי בבל ואסורין בדבר של אותה העיר משמע דאסורין דקתני אמותרין דלעיל מיניה קאי, ומורי הרב רבי' יונה ז"ל תירץ משום דאיכא למימר דהתם הוא אף על גב דמודר אניס כיון דנודר לא אניס ואסור תרוייהו אסורין דאי שרינן מודר לא ציית נודר ולא פלוג בהו רבנן, ע"כ, וזה יותר קרוב אף על פי שהיה מן התימה היאך נחמיר על המודר כדי שלא יבא המדיר לידי תקלה. |
Nedarim 46a:9 | Steinsaltz on Nedarim 46a:9 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | Rabba said that Ze'eiri said: | אמר רבה אמר זעירי: |
Nedarim 46b:1 | Ran on Nedarim 46b:1:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | The dispute between Rabbi Eliezer ben Ya'akov and the Rabbis is with regard to a courtyard where there is sufficient area in the courtyard for it to be divided into four square cubits for each partner, so each can be said to have a real portion that can be forbidden to the other. But if there is not sufficient area in it to be divided, everyone agrees that it is permitted to benefit from it, since the entire courtyard is viewed as belonging to both of them and each one can say that he is entering his own portion. | מחלוקת בשיש בה כדי חלוקה - דרבנן אסרי משום דסברי אין ברירה ולא אמרי' הוברר הדבר כשמשתמש דגוף החצר קנוי לו לתשמישו משום דכיון שיש בה דין חלוקה בשעת קנייתן לא הוברר שיהא רשאי זה להשתמש בחלק זה דשמא לא יבא לחלקו ור''א סבר דאפי' בכי הא אמרינן ברירה לפי שבתחלה כשקנו אותה על דעת כן קנאוה שכל עוד שלא יחלוקו אותה יהא כל גוף החצר קנוי לתשמיש כל אחד מהם: |
Nedarim 46b:1 | Ran on Nedarim 46b:1:2 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | The dispute between Rabbi Eliezer ben Ya'akov and the Rabbis is with regard to a courtyard where there is sufficient area in the courtyard for it to be divided into four square cubits for each partner, so each can be said to have a real portion that can be forbidden to the other. But if there is not sufficient area in it to be divided, everyone agrees that it is permitted to benefit from it, since the entire courtyard is viewed as belonging to both of them and each one can say that he is entering his own portion. | אבל אין בה דין חלוקה דברי הכל מותר - משום דכיון דאין בה דין חלוקה והדבר ידוע שלעולם תעמוד בשותפות ושיש רשות לכל אחד מהם להשתמש בה כל שעה שירצה כ''ע מודו דיש ברירה לפי שרוב קניה זו הובררה מתחילתה ולא דמיא לשאר ברירות דעלמא וכמו שפירשתי אני במשנתינו: |
Nedarim 46b:1 | Rashi on Nedarim 46b:1:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | The dispute between Rabbi Eliezer ben Ya'akov and the Rabbis is with regard to a courtyard where there is sufficient area in the courtyard for it to be divided into four square cubits for each partner, so each can be said to have a real portion that can be forbidden to the other. But if there is not sufficient area in it to be divided, everyone agrees that it is permitted to benefit from it, since the entire courtyard is viewed as belonging to both of them and each one can say that he is entering his own portion. | כשיש בה בדי חלוקה - ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה וטעמא דמאן דאסר הואיל ואפשר בחלוקה: |
Nedarim 46b:1 | Rashi on Nedarim 46b:1:2 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | The dispute between Rabbi Eliezer ben Ya'akov and the Rabbis is with regard to a courtyard where there is sufficient area in the courtyard for it to be divided into four square cubits for each partner, so each can be said to have a real portion that can be forbidden to the other. But if there is not sufficient area in it to be divided, everyone agrees that it is permitted to benefit from it, since the entire courtyard is viewed as belonging to both of them and each one can say that he is entering his own portion. | אבל אין בה כדי חלוקה דבר הכל מותר - דמאי אפשר ליה למיעבד: |
Nedarim 46b:1 | Tosafot on Nedarim 46b:1:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | The dispute between Rabbi Eliezer ben Ya'akov and the Rabbis is with regard to a courtyard where there is sufficient area in the courtyard for it to be divided into four square cubits for each partner, so each can be said to have a real portion that can be forbidden to the other. But if there is not sufficient area in it to be divided, everyone agrees that it is permitted to benefit from it, since the entire courtyard is viewed as belonging to both of them and each one can say that he is entering his own portion. | מחלוקת בשיש בו כדי חלוקה - דאז מתהני בחלוקה שיכול לכוף את חבירו לחלוק לכך לא קנסוה רבנן אבל אין בה דין חלוקה שאין יכול לכוף את חבירו קנסו רבנן: |
Nedarim 46b:1 | Rashba on Nedarim 46b:1 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | The dispute between Rabbi Eliezer ben Ya'akov and the Rabbis is with regard to a courtyard where there is sufficient area in the courtyard for it to be divided into four square cubits for each partner, so each can be said to have a real portion that can be forbidden to the other. But if there is not sufficient area in it to be divided, everyone agrees that it is permitted to benefit from it, since the entire courtyard is viewed as belonging to both of them and each one can say that he is entering his own portion. | מחלוקת בשיש בה כדי חלוקה אבל אין בה כדי חלוקה דברי הכל מותר. ולפי זה אפילו רבנן סבירא להו דיש ברירה, אלא דכשיש בה כדי חלוקה, ואפשר לתקן בחלוקה נתקן, ולא קמה האי אוקימתא. |
Nedarim 46b:1 | Steinsaltz on Nedarim 46b:1 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | The dispute between Rabbi Eliezer ben Ya'akov and the Rabbis is with regard to a courtyard where there is sufficient area in the courtyard for it to be divided into four square cubits for each partner, so each can be said to have a real portion that can be forbidden to the other. But if there is not sufficient area in it to be divided, everyone agrees that it is permitted to benefit from it, since the entire courtyard is viewed as belonging to both of them and each one can say that he is entering his own portion. | מחלוקת זו של ר' אליעזר בן יעקב וחכמים היא כאשר החצר היא גדולה למדי שיש בה כדי חלוקה (שיקבל כל אחד לאחר החלוקה לפחות ארבע אמות מרובעות), ואז יש מקום לומר שלכל אחד מהם יש בכוח חלק מוגדר בחצר, והשותף האחר אסור באותו חלק. אבל אם היתה זו חצר קטנה, ש אין בה כדי חלוקה — דברי הכל מותר, שכל חלק בה שייך לשניהם, וכל אחד מהם יכול לומר שהוא נכנס לתוך שלו. |
Nedarim 46b:1 | Rif Nedarim 15a:1 | commentary | Nedarim | Rif Nedarim | Talmud | Talmud | The dispute between Rabbi Eliezer ben Ya'akov and the Rabbis is with regard to a courtyard where there is sufficient area in the courtyard for it to be divided into four square cubits for each partner, so each can be said to have a real portion that can be forbidden to the other. But if there is not sufficient area in it to be divided, everyone agrees that it is permitted to benefit from it, since the entire courtyard is viewed as belonging to both of them and each one can say that he is entering his own portion. | אמר רבה אמר זעירא (דף מו ע"ב) מחלוקת שיש בה כדי חלוקה אבל אין בה כדי חלוקה ד"ה אסור אמר רב הונא הלכה כראב"י וכן אמר ר' אלעזר הלכה כראב"י (א): |
Nedarim 46b:2 | Ran on Nedarim 46b:2:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Yosef said to Rabba: A synagogue belongs to the entire public and is therefore considered like a courtyard in which there is not sufficient area in it to be divided, and we learned in a mishna later in the chapter (48a) that with regard to two people who vow not to derive benefit from each other, both are prohibited from deriving benefit from an entity belonging to that city such as a synagogue. Evidently, the Rabbis prohibit deriving benefit even from such entities. | אמר ליה רב יוסף והא בית הכנסת דכמי שאין בו כדי חלוקה דמי ותנן שניהם אסורים בדבר של אותה העיר - ומפרש ואזיל בהא מתניתין דפרקין (לקמן מח.) דדבר של אותה העיר כגון בית הכנסת ובשלמא אי אמרת דבחצר שאין בה דין חלוקה פליגי הא מני רבנן היא אלא אי אמרת דבחצר שאין בה דין חלוקה דברי הכל מותר מתניתין אמאן תרמייה: |
Nedarim 46b:2 | Rashi on Nedarim 46b:2:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Yosef said to Rabba: A synagogue belongs to the entire public and is therefore considered like a courtyard in which there is not sufficient area in it to be divided, and we learned in a mishna later in the chapter (48a) that with regard to two people who vow not to derive benefit from each other, both are prohibited from deriving benefit from an entity belonging to that city such as a synagogue. Evidently, the Rabbis prohibit deriving benefit even from such entities. | בדבר של אותה העיר - כדמפרש בית הכנסת והתיבה וכו': |
Nedarim 46b:2 | Steinsaltz on Nedarim 46b:2 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Yosef said to Rabba: A synagogue belongs to the entire public and is therefore considered like a courtyard in which there is not sufficient area in it to be divided, and we learned in a mishna later in the chapter (48a) that with regard to two people who vow not to derive benefit from each other, both are prohibited from deriving benefit from an entity belonging to that city such as a synagogue. Evidently, the Rabbis prohibit deriving benefit even from such entities. | אמר ליה [לו] רב יוסף לרבה: הרי בית הכנסת ששייך לרבים ש כמי שאין בו כדי חלוקה דמי [ הוא נחשב], שהרי אי אפשר לומר שבית הכנסת יכול להתחלק ולכל מתפלל חלק לעצמו, ותנן [ושנינו במשנה ]: אנשים שנדרו הנאה זה מזה — שניהן אסורין בדבר של אותה העיר, כגון בית כנסת! |
Nedarim 46b:2 | Nimukei Yosef on Bava Kamma 22b:5 | null | Nedarim | Nimukei Yosef on Bava Kamma | Talmud | Talmud | Rav Yosef said to Rabba: A synagogue belongs to the entire public and is therefore considered like a courtyard in which there is not sufficient area in it to be divided, and we learned in a mishna later in the chapter (48a) that with regard to two people who vow not to derive benefit from each other, both are prohibited from deriving benefit from an entity belonging to that city such as a synagogue. Evidently, the Rabbis prohibit deriving benefit even from such entities. | לחצר. של שניהם כתב הרא"ש ז"ל דאפי' בחצר שאין בה כדי חלוקה שאין בידו לחלוק ולמחות בו מלכנוס (נדרים דף מו:) אפ"ה יכול לאסור עליו לרבנן ודמי למשכיר בית לחברו שיכול המשכיר להקדישו כדאיתא בערכין פרק האומר משקלי עלי (דף כא.) ואע"פ שאינו יכול למחות ביד השוכר שלא ליכנם [אע"ג] דאם (שם דף לג:) הקדיש הלוה שדהו אתי המלוה וטריף ליה אלא דמוסיף דינר משום דרבי אבהו שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון שאני התם דסוף הקרקע לצאת מתחת ידי המקדיש אבל שוכר סוף הקרקע לחזור ליד המקדיש הלכך יכול המשכיר להקדישו והריטב"א ז"ל [צ"ל והריצב"א כי כן הוא באשר"י] פי' דאף [על גב] דהמשכיר יכול להקדישו אינו יכול לאסור שאין הנאה שלו מאחר שהשכירה והביא ראיה מנדרים (דף מו.) המודר הנאה מחבירו ויש לו מרחץ מושכר בעיר אם יש בו תפיסת יד אסורה ואם לאו מותר אלמא שאינו יכול לאסור המרחץ עליו אחר שהשכירה אם אין לו בה תפיסת יד אבל הרא"ש ז"ל מחלק בין כשאסר בפירוש אותו בית שהשכיר דאז יכול לאסור בין למדיר הנאה מכל נכסיו דלא אסיק אדעתיה אותו מרחץ: |
Nedarim 46b:3 | Ran on Nedarim 46b:3:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, Rav Yosef said: Ze'eiri must have said: The dispute holds where there is not sufficient area in the courtyard for it to be divided, but if there is sufficient area in it for it to be divided, everyone agrees that it is forbidden, since if either enters it he may be entering the other's portion. | אלא אמר רב יוסף אמר זעירי מחלוקת שאין בה כדי חלוקה - דרבנן סברי דאפי' בכי הא אין ברירה ור' אליעזר סבר דכיון שאי אפשר לאחד מן השותפין לעכב את חבירו מלהשתמש בו לעולם ולא לכופו לחלוק מתחלה ע''מ כן קנאוה שתהא גופה קנויה לגמרי לכל אחד לתשמישו בשעת תשמישו וכשמשתמש בה אמרי' הוברר הדבר למפרע שמתחלה היתה קנויה לו לשעה זו וס''ל לר' אליעזר דנהי דבעלמא אין ברירה בכי הא יש ברירה לפי שעיקר הקניה נתבררה משעה ראשונה: |
Nedarim 46b:3 | Ran on Nedarim 46b:3:2 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, Rav Yosef said: Ze'eiri must have said: The dispute holds where there is not sufficient area in the courtyard for it to be divided, but if there is sufficient area in it for it to be divided, everyone agrees that it is forbidden, since if either enters it he may be entering the other's portion. | אבל יש בה דין חלוקה דברי הכל אסור - משום דכיון שחצר זו לחלוקה היא עומדת אי אפשר לומר שמתחלה קנאוה כולה כל אחד לתשמישו דשמא הא' יכוף את חבירו הלכך אפי' לר' אליעזר בן יעקב אסורין וכתב הרשב''א ז''ל דלא מיבעיא קודם חלוקה דאסורים אלא אפילו לאחר חלוקה נמי אסורין דליכא למימר כיון שחלקו הוברר הדבר למפרע שהוא חלקו המגיעו משעה ראשונה והוא לא נאסר אלא בחלק חברו דא''ה הויא ליה הך ברירה כשאר ברירות דעלמא וקי''ל בדאורייתא אין ברירה וכ''ת מ''מ הא קי''ל כשמואל דאמר (ב''ק ט.) האחין שחלקו לקוחות הן והרי זה כאילו לקחה ממנו ליתא דאפילו לקחה ממנו אסורה כדאמרי' לעיל (נדרים דף לד:) גבי ככרי עליך דאע''ג דיהבי' ניהליה במתנה כל היכא דלא אפסקיה אחר אסור ומכירה הרי היא כמתנה וכדתנן קונם ביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או מכרו לאחר מותר הא מכרו לו אפי' באומר קונם ביתך שאני נכנס אסור זהו דעת הרשב''א ז''ל אבל הרמב''ם ז''ל כתב בפ''ז מהל' נדרים (ה''ד) היו שניהן שותפין בחצר אם יש בה דין חלוקה הרי אלו אסורים ליכנס בה עד שיחלוקו ויכנס כל א' וא' לחלקו אלמא ס''ל ז''ל דלאחר חלוקה שרי ונ''ל בטעמו ז''ל דאע''ג דקיי''ל דבדאורייתא אין ברירה אפ''ה אנן סהדי שע''מ כן נשתתפו שלא יוכל אחד מהן לאסרה על חברו בענין שתהא נאסרת עליו לאחר חלוקה דא''ה אסר עליה נכסי דידיה ואינו בדין: |
Nedarim 46b:3 | Rashi on Nedarim 46b:3:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, Rav Yosef said: Ze'eiri must have said: The dispute holds where there is not sufficient area in the courtyard for it to be divided, but if there is sufficient area in it for it to be divided, everyone agrees that it is forbidden, since if either enters it he may be entering the other's portion. | שאין בה כדי חלוקה - ומאן דאסר משום דכבית הכנסת דמי דקתני דש ניהם אסורים ומאן דשרי הואיל ואי אפשר בחלוקה: |
Nedarim 46b:3 | Rashi on Nedarim 46b:3:2 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, Rav Yosef said: Ze'eiri must have said: The dispute holds where there is not sufficient area in the courtyard for it to be divided, but if there is sufficient area in it for it to be divided, everyone agrees that it is forbidden, since if either enters it he may be entering the other's portion. | אבל יש בה כדי חלוקה דברי הכל אסור - דסגי ליה בחלוקה: |
Nedarim 46b:3 | Rashba on Nedarim 46b:2 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, Rav Yosef said: Ze'eiri must have said: The dispute holds where there is not sufficient area in the courtyard for it to be divided, but if there is sufficient area in it for it to be divided, everyone agrees that it is forbidden, since if either enters it he may be entering the other's portion. | אלא אמר רב יוסף אמר זעירי מחלוקת בשאין בה דין חלוקה. כלומר דבאין ברירה ויש ברירה פליגי, וכסוגיא דפרק שור שנגח [בבא קמא נא, ב] דרבי אליעזר סברא יש ברירה, ורבנן סברי אין ברירה, אבל בשיש בה דין יחלוקה ואפשר לתקן אפילו לרבי אליעזר בן יעקב נתקן, ואי נמי דלא שייך ברירה בחצר שיש בה דין חלוקה, וכפי הפירוש הנכון דיש ברירה, שנזכה בשמועתינו, וכמו שנכתוב בסמוך בסייעתא דשמיא. |
Nedarim 46b:3 | Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 226:1 | ein mishpat / ner mitsvah | Nedarim | Shulchan Arukh, Yoreh De'ah | Talmud | Halakhah | Rather, Rav Yosef said: Ze'eiri must have said: The dispute holds where there is not sufficient area in the courtyard for it to be divided, but if there is sufficient area in it for it to be divided, everyone agrees that it is forbidden, since if either enters it he may be entering the other's portion. | שותפים שהדירו זה את זה. ובו ג' סעיפים: שנים שהם שותפים בחצר ונדרו הנאה זה מזה אם יש בו דין חלוקה חל הנדר ואסורין ליכנס בו עד שיחלקו ויכנס כל אחד בשלו וכ"ש אם אחד מהם הדיר לאחד מן השוק מנכסיו שאסור ליכנס בו (ד"ע ומשמעות ר' ירוחם) ואם אין בו דין חלוקה לא חל הנדר ומותרין ליכנס בו בין אם הדירו זה את זה או שהדיר אחד מהם לאחד מן השוק מנכסיו ודוקא כשאותו מן השוק שהוא מודר נכנס לצורך השותף בין שהוא צריך לשותף בין שהשותף צריך לו אבל ליכנס בו שלא לצורך השותף אסור: הגה וכן הדין בשנים שהיה להם יחד מקום בבית הכנסת ואמר אחד לחבירו חלקי יהא לך הקדש דמאחר דקאמר לך הקדש ודאי כוונתו לאסרו עליו אבל אם אמר יהא הקדש ולא אמר לך לא כוון אלא שיהיה הקדש לעניים ומותר חבירו ליהנות ולישב עליה (ב"י סימן רכ"א בשם תשו' רשב"א) והוא הדין בכל כיוצא בזה וכן אם היו שותפין בדבר המטלטל אם יש בו דין חלוקה אסורין בו ואם אין בו דין חלוקה מותרין בו (טח"מ סימן ק"פ) : |
Nedarim 46b:3 | Steinsaltz on Nedarim 46b:3 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, Rav Yosef said: Ze'eiri must have said: The dispute holds where there is not sufficient area in the courtyard for it to be divided, but if there is sufficient area in it for it to be divided, everyone agrees that it is forbidden, since if either enters it he may be entering the other's portion. | אלא אמר רב יוסף: צריך לומר שכך אמר זעירי: מחלוקת ר' אליעזר בן יעקב וחכמים היא כ שאין בה בחצר כדי חלוקה, אבל אם יש בה כדי חלוקה — דברי הכל אסור. |
Nedarim 46b:3 | Rashash on Nedarim 46b:1 | commentary | Nedarim | Rashash on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, Rav Yosef said: Ze'eiri must have said: The dispute holds where there is not sufficient area in the courtyard for it to be divided, but if there is sufficient area in it for it to be divided, everyone agrees that it is forbidden, since if either enters it he may be entering the other's portion. | ר"ן ד"ה אבל יש בה דין חלוקה. וכ' הרשב"א כו' דאפי' לקחה ממנו אסורה כו' וכדתנן קונם ביתך כו' הא מכרו לו כו' אסור. ואנכי תמה דהתם אסר עליו ביתו לכן אסור כ"ז שהוא ביתו. אבל הכא דלא אסר רק הנאתו ודאי מותר ע"י מכר כדאיתא לעיל (לא) במשנה שאני נהנה מישראל לוקח ביותר כו' אלא מטעם אחר אסור דכיון דהמודר לא שרי ליקח אלא ביותר ולמכור בפחות והכא תרווייהו מודרים אין תקנה ועי' נ"י בשם הריטב"א דהרשב"א אוסר מעין טעם שכתבתי. ואולי דהרשב"א מפרש דהנאה ל"ד אלא דאסר גם נכסיו עליו. וכמ"ק מהא דאסר אביי במרחץ אפי' אין לו תפ"י אלא בבצים: |
Nedarim 46b:4 | Tosafot on Nedarim 46b:4:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Huna said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. And so too, Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. | אמר רב הונא הלכה כרבי אליעזר בן יעקב - וקשה דבפרק בתרא פסקינן כרבי אושעיא דאמר בדאורייתא אין ברירה בדרבנן יש ברירה והכא דאורייתא הוא ומפרש ר''ת דהא דפסקי' כרבי אליעזר בן יעקב לאו מטעם דיש ברירה אלא משום דויתור מותר במודר הנאה וכשהדירו זה את זה מדריסת הרגל לא נאסרו וא''כ לפי זה שאם אסרו עצמם בדריסה אסורין ליכנס לחצר ואדם מן השוק שאסר מותר ליכנס דויתור מותר ור''י פי' דפסקינן שפיר מטעמא דיש ברירה ובביצה (דף לח:) לא פסיק כר' אושעיא אלא ממאי דאמר בדרבנן יש ברירה הילכך שותפין שנדרו דריסת הרגל מותרין בחצר ואדם מן השוק מודר הנאה מחבירו אסור ליכנס דויתור אסור דאשכחן סתמא בפרקין דלעיל דויתור אסור: |
Nedarim 46b:4 | Rashba on Nedarim 46b:3 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Huna said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. And so too, Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. | ואמר רב הונא וכן אמר ר' אליעזר הלכה כרבי אליעזר בן יעקב. ותהו בה רבוותא ז"ל דהא רבינא פירשה בשור שנגח את הפרה [לח, א] ביש ברירה ואין ברירה, דרבנן סברי אין ברירה, ורבי אליעזר סבר יש ברירה, ואנן קיימא לן בעלמא דבדאורייתא אין ברירה, וכדפסקינן בהדיא בשלהי מסכת ביצה כרבי הושעיא דאמר בדרבנן יש ברירה אבל בדאורייתא אין ברירה, ואם כן קשיא הלכתא אהלכתא, ואפשר היה לומר דהכי נמי בדרבנן הוא, דהוי ויתור, וויתור אינו אסור במודר הנאה אלא מדרבנן, אבל רבינו תם ז"ל תירץ דהכא הלכה כרבי אליעזר ולא מטעמיה קאמרינן, דאיהו סבר משום דיש ברירה וויתור אסור במודר הנאה, ואנן סבירא ליה דאין ברירה, אבל ויתור מותר במודר הנאה, ולאו בחצר שאין בה דין חלוקה בלבד, אלא אפילו בדיש בה דין חלוקה שרי, ולפי פירוש זה אם נדרו הנאה בפירוש מליכנס בחצר אסור, ורבי יצחק ז"ל [שם] לא נראו לו דבריו, דלא מסתברא לדחות כמה סתומות שנסתמו במכלתין כמאן דאמר ויתור אסור במודר הנאה, וכולה פרקין דלעיל כותיה אזיל, ותירץ הוא ז"ל דודאי קיימא לן כמאן דאמר אפילו בדאורייתא יש ברירה מהא דשמעתין, והא דאיפסיקא הלכתא כוותיה בגמרא כרבי הושעיה במסכת ביצה [שם], במאי דקאמר דבדרבנן יש ברירה הוא דאפסק הלכתא כותיה, משום דאיהו היא עיקר פלוגתא דהתם. ויש מביאין ראיה לדבר זה מדתנן בתמורה פרק (כל הפסולין) [כל האסורין ל, א] גבי מחיר כלב, וכן שני שותפין אחד נטל עשרה טלאים, ואחד נטל תשע טלאים וכלב אחד, שעם הכלב כולן מותרין, שכנגד הכלב כולן אסורין, ואקשינן עלה בגמרא ונישקול זה כנגד כלב ולישתרו אידך אלמא יש ברירה ואפילו בדאורייתא. ואינו מחוור, דודאי בדאורייתא אין ברירה דהא קיימא לן כשמואל דאמר האחין שחלקו לקוחות הן, וכדפסק רב נחמן כותיה בפרק השולח [גיטין מח, א] וטעמא (דהמואל) [דשמואל] משום דקסבר אין ברירה, וכדאיתא בהדיא בריש פרק כל הגט [שם כה, א] ואפילו רב דאמר יורשים הם, לאו יורשים ממש קאמר ויש ברירה אלא כעין יורשין קאמר, לפי שדעתן בשעת חלוקה, וכדי לחלק בין לקוחות דקאמר שמואל, למאי דסבירא ליה לרב קא נסיב ליה האי לישנא, וכדמוכח בפרק המוכר את הבית [בבא בתרא סה, א] גבי מוכר בעין יפה מוכר, וההיא דתמורה לאו אליבא דהלכתא פריך, אלא בדרך בשלמא למאן דאמר אין ברירה אלא למאן דאמר יש ברירה מאי איכא למימר אתמר, והרבה בתלמוד כיוצא בה, דפריך אליבא דלא כהלכתא, כההיא דריש פרק האשה שנתארמלה [כתובות טז, א] לימא רוב נשים בתולות נישאות, ואף על גב דקיימא לן דאין הולכין בממון אחר הרוב, ומכל מקום הכא ודאי משום דיש ברירה הוא, וכסוגיא דפרק שור שנגח את הפרה (בבא קמא נא, ב) ואפילו הכי לא דחינן לה מהלכתא, מדאיפסקא הכא הלכתא כותיה בהדיא, אלא דההיא ברירה לאו ברירה כברירה דעלמא, דנימא השתא לא איברירא ולמחר איברירא כלומר איגלאי מלתא למפרע דשל זה היה, ותדע לך דהכי אמרינן איגלי מילתא דהאי לדנפשיה קא אזיל והאי לדנפשיה קא אזיל, ומעיקרא דיליה הוא, דהא שניהם אסורין להעמיד ריחים ותנור ובכל דבר שהשותפין יכולין לעכב זה על זה, ועוד שהרי במקום שדורך זה עכשיו ידרוך חברו לאחר שעה, אלא פירושה דהאי שמעתא הכין הוא, וכמו שכתב מורי הרב ז"ל מפי רבו הרב ר' שלמה בר אברהם ז"ל, בשיש בה דין חלוקה אסור, דכיון דאיכא כפיית חלוקה מהני ליה הלה כשאינו כופהו לחלוק ומניחו להשתמש בכל החצר, ואפילו רבי אליעזר בן יעקב מודה בה, אבל בשאין בה דין חלוקה שרי, דכיון דעל כרחו של חברו קנוי לו החצר לעולם ליכנס בכולו, אין כח בידו לאוסרו עליו, דהוי כאוסר על חברו את שלו, והיינו יש ברירה דקאמר דכל עידנא דעייל בחצר רואין כאילו מקום דריסת רגלי קנוי לו לבדו, דעל תנאי זה נקנית להם החצר מתחלה, כיון שאין חברו יכול לכופו לחלק וברירה זו מעיקרא קנייה היא דהוי כמאן דזכו בה להיות קניה לכל אחד בפני עצמו, בשעה שתדרוך בה כף רגלו כשיעור דריסתו, ולא אשכחן בשום דוכתא שידמה התלמוד לברירה זו שאר ברירות, אלא ההיא דשור שנגח והיא כיוצא בה, שהבור קנוי כולו להשתמש בו בשעה שמשתמש עד כאן וכן נמי כתב כתב הרמב"ן בפסקי הלכות שו, ומעתה קיימא לן נמי בההוא דבור של שני שותפין דפרק שור שנגח כרבי אליעזר בן יעקב, דהא אזלי לטעמייהו בפלוגתא דהכא, ור"ח ז"ל פסק שם כרבנן ואינו מחוור. ונראה לי דבחצר שיש בה דין חלוקה לעולם אסורין בה, ואפילו לחלוק אותו אסור, כיון שנדרו הנאה זה מזה, אין להם תקנה אפילו בחלוקה, עד שתצא מרשותם או מרשות אחד מהם, וכדתנן מכרן לאחר או מת הרי זה מותר, ומנא אמינא לה שהם אסורין לחלוק, דתנן בפרק ארבעה נדרים [לעיל (נדרים לא, א)] (שאני) [שאיני] נהנה לישראל לוקח ביתר ומוכר בפחות, שאין ישראל נהנין לי לוקח בפחות ומוכר ביותר, שאיני נהנה להם והם לי יהנה לאומות, פירוש שאי אפשר לקנות מישראל ולמכור להם בשום צד שהאחד מהם נהנה על כל פנים, ואפילו בזבינא מציעתא, והכי נמי קיימא לן דבעלמא אין ברירה וכשהם חולקין לקוחות הן, וכדשמואל דאמר האחין שחלקו לקוחות הן [בבא קמא ט, א], והלכך כיון שנדרו הנאה זה מזה אסורין הם לקנות זה מזה. ואם תאמר הני מילי לקנות פירות במעות וכיוצא בזה, לפי שאפילו זבינא מציעתא זה וזה נהנה, שזה צריך לפירות וזה צריך למעות, כלומר שכל אחד צריך חלופי אותו המין שלו, אבל במכר כזה שאינו אלא כעין חלוקה ובירור חלקים בלבד, מה הנאה יש לזה משל חברו, הא אינו נוטל אלא את שלו וממין שהוא נותן הוא נוטל. ליתא, דמכל מקום נהיה הוא כשלוקח כל חלקו לביתו ושאין אחר משתמש עמו בחלקו, ואם הדיר האחד את חברו מנכסים אלו ששניהם שותפין בהם, אין להם תקנה אפילו במכירה אלא כשנשאל על נדרו. תוספתא כאן פרק ב' הלכה י']: כשם ששניהם אסורין לדור בחצר כך שניהם אסורין לדור במבוי, כשם ששניהם אסורין לגדל תרנגולין כך שניהם אסורים לגדל בהמה דקה [שם הלכה י"א]. היה אחד מהם רגיל להדיר אחרים הניית חלקו, כופין את הרגיל למכור את חלקו, רחבה שדרך רבים מפסיקתה הרי הוא של עולי בבל, ושאין דרך הרבים מפסיקתה הרי הוא של אנשי אותה העיר [שם הלכה י"ב]. המודר הנאה מבני עירו ובא אחר וישב שם שלשים יום מותר בו, מיושבי עירו ובא אחד וישב שם שלשים יום אסור בו, עד כאן בתוספתא. ומאימתי קרינן ליה נדרן, מסתברא מכי נדר וחזר ונדר, וכן היא בירושלמי [כאן פרק חמישי הלכה ה'] דגרסינן התם, תנא רבי חייא אם היה נדרן כופין (בו) [דו – לפי הירושלמי] אמר ליה אתית קדמאה ועבדית לה הכין תניינא ועבדית לה הכין, מכן ולהלן או שרי נדרך או זבין חלקך. |
Nedarim 46b:4 | Steinsaltz on Nedarim 46b:4 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Huna said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. And so too, Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. | אמר רב הונא: הלכה כ שיטת ר' אליעזר בן יעקב, וכן אמר ר' אלעזר: הלכה כ שיטת ר' אליעזר בן יעקב. |
Nedarim 46b:4 | Rashba on Bava Batra 57b:2 | null | Nedarim | Rashba on Bava Batra | Talmud | Talmud | Rav Huna said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. And so too, Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. | רבינא אמר לעולם לא קפיד והא מני ר' אליעזר הוא דאמר אפילו ויתור אסור במודר הנאה. וכתב ר"ח ז"ל: ולית הלכתא כרבי אליעזר. וקשיא לי, דהא אסיקנא בנדרים בפרק השותפין (נדרים מו, ב) דלא פליגי אלא בחצר שאין בה דין חלוקה, דרבי אליעזר בן יעקב אית ליה ברירה ורבי אליעזר לית ליה ברירה, אבל בחצר שיש בה דין חלוקה דברי הכל אסור, אלמא אפילו לרבי אליעזר בן יעקב דהלכתא כותיה אסורין ליכנס בחצר, ואי לא קפדי אמאי אסורין. וכבר כתבתי יותר בזה בנדרים בריש פרק אין בין המודר בסייעתא דשמיא, ועוד צריך לי עיון. |
Nedarim 46b:4 | Teshuvot HaRivash 347:3 | null | Nedarim | Teshuvot HaRivash | Talmud | Responsa | Rav Huna said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. And so too, Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. | תשובה נראה לי ברור דבין לרש"י ז"ל והר"ן המסייעו בין לתוספות כיון שיוצאין בסוכה שאולה כל שכן שיוצאין בשל שותפין דהא של שותפין עדיף משאולה כלה לפי שקצתה שלו לגמרי והנשאר הוא שאול אצלו שהרי לדעתכן נשתתפו שכל אחד מהן ישתמש בה ועוד דשותף לא מצי אסר לחברו בו דקיי"ל (נדרים מו:) כרבי אליעזר בן יעקב ומשאיל מצי אסר דקונמות מפקיעין מידי שעבוד כדאמרינן בערכין פ' האומר משקלי עלי (ערכין כא.) גבי משכיר ואי אפשר בשום פנים לומר שבשאולה יוצאין ובשל שותפין אין יוצאין * (ב"י או"ח סי' תרל"ז ד"ה וכתב. שו"ע שם ס"ב ועי' בברכ"י שם) דאף אם נאמר דמלך אימעיטו כולהו כי הדר איתרבי שאולה מקרא דכל האזרח ממילא אתיא של שותפין להיתרא מקל וחומר דשאולה וקרא דלך מוקמינן ליה לגזולה בלחוד ונאמר כך ומה במקום שלא עשה שאול כשלו עשה של שותפות כשלו דהיינו גבי טלית סוכה שעשה בה שאול כשלו אינו דין שנעשה בה של שותפות כשלו ולא מצינו בשום מקום שעשה בה שאול כשלו ושל שותפות לא כדי שנשיב מקום פלוני יוכיח ואל תשיבני ממה שהשואל חייב באונסין ואין השותפין כן אלא נעשו שומרי שכר זה לזה דהתם טעמא אחרינא הוא משום דכל הנאה שלו מה שאין כן בשותפות דכל אחד משתמש בחלק חברו וגם בשואל אם אמר השאילני ואשאילך נעשו שומרי שכר זה לזה דאז הוי דומיא דשותפין כדאיתא בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא מב:) גם כונת רש"י ז"ל אין לומר שתהיה בשאולה יוצאין ושל שותפין אין יוצאין שהרי כשהוצרך לומר שאין להעמיד היתר' דכל האזרח בשל שותפין היינו משום דאי הוה מוקמינן ליה בהכי הוה אמרינן בשאולה לאסורא משום דטפי איכא למכשר של שותפין משאולה וכי הדר מוכח דקרא לא אפשר לאוקומי אלא בשאולה להתירא איך נוכל להפך הסברא ולומר דשל שותפין לאסורא דגריעא משאולה ודרך זו רחוקה מאד בתלמוד ובדברי המפרשים ז"ל ואם היתה זאת כונתו של רש"י ז"ל היה לו לבאר אלא הסברא היא לכולי עלמא דשל שותפין עדיפא משאולה לכך הוצרך רש"י ז"ל לומר דהיתרא דכל האזרח לא אפשר לאוקומיה בשל שותפות ושתהיה שאולה אסורה דאי שאולה אסורה לא היה אפשר להתיר של שותפות של כל ישראל דאיך יתיר לכל אחד סוכה זו משום חלקו המגיעו ואינו שוה פרוטה אלא ודאי להתיר שאולה אתא וכיון דשאולה כשרה הוא הדין שותפו' של כל ישראל אע"ג דלא מטי פרוטה לכל חד וחד דלא גרע משאולה וכל שכן של שותפין דמטי פרוטה דעדיף משאולה שהרי יש לו בה ממון חשוב שהוא שלו לגמרי וקרא דכל האזרח דמשמע מיניה שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת איכא לאוקומיה אי בשאולה אי בשותפות של כל ישראל שקנו ממעות צרכי צבור דכיון שאין לכל אחד בה שוה פרוטה הרי היא כשאולה זה נראה בכונת רש"י ז"ל והתוספות אמרו שלא היה צריך רש"י ז"ל דאפי' אי הוה מצינא לאוקומי היתרא דכל האזרח בשותפות דמטי פרוטה לכל חד וחד דעדיף משאולה אפילו הכי הוה מרבינן נמי להיתרא שאולה דאי שאולה פסולה לא הוה אפשר להכשיר של שותפין דהא כיון דמוקמינן קרא דלך בין בשאולה בין בגזולה דבעינן שתהא שנו ממש אם כן אף בשותפות היתה פסולה דכל שקצתה אינה שלו לא קרינן ביה לך כדאמרינן גבי חלה ואינך וליכא למימר דלהכי אתא קרא דכל האזרח למימר דלא ממעטינן מלך אלא כשכלה אינה שלו אבל של שותפות כשרה ולעולם שאולה פסולה דהא אפילו גבי אתרוג דלית לן מעוטא כלל לשותפות אדרבה פשעיה דקרא משמע להכשיר של שותפות דהא כתיב לכם ואפילו הכי פסלינן של שותפות דכיון דשאול פסול מדכתיב לכם משלכם אמרינן דכלו בעינן שיהיה שלו ולא סגי בקצתו דהא אתרוג אמר רחמנא ולא חצי אתרוג ודחקינן דהא דאמר קרא לכם משום ולקחתם הכא נמי אי שאולה פסולה לא הוה מכשיר קרא של שותפות דהוה ליה חצי סוכה ומפסלה משום החצי הפסול אלא ודאי כיון דשל שותפות כשרה גם שאולה כשרה דלא ממעיט מקרא דלך אלא גזולה בין כלה בין מקצתה זאת היא כונת התוספות ואם לא נתבארה בדבריהם כל הצורך ובא הר"ן ז"ל וסייע לרש"י ז"ל דהוה אפשר לאוקומי היתרא דכל האזרח בשל שותפות ואכתי הוה אסרינן שאולה מלך דומיא דאמרינן גבי טלית ואני אומר אין מטלית קושיא על התוספות דהתם רחמנא אמר שלא ישתמש אדם בטלית שהיא שלו אלא בהטיל בה ציצית ואפשר שיחייבהו בשל שותפות כיון שקצתה שלו שהרי הוא משתמש בשלו בלא ציצית ויפטרהו בטלית שאולה שאין לו בה כלום אבל בסוכה אי אפשר לומר כן דכיון שחייבה אותו תורה לישב בסוכה שתהיה שלו איך נאמר שתפטרהו בחציה שלו ואין כאן אלא חצי סוכה כשרה ואנן סוכה שלמה בעינן וכן נמי באתרוג * (עי' בערוך לנר סוכה שם על דברי התוס' הלז בד"ה וממעטינן מ"ש בזה) ואמנם לולי שהסברא מכרעת דטפי עדיפא של שותפין משאולה כמו שבארתי למעלה היה אפשר לפרש כוונת התוס' כדברי האחרים ולומר דכונתם היא דלך משמע תרי מיעוטי שאולה וגזולה לפי שאינה שלו ושותפות לפי שאינה כלה שלו מדלא כתיב לכם וכתב לך והדר כתב כל האזרח לרבויי שאולה ואכתי מקיימינן תרי מעוטי דלך חד לגזולה שאינה שלו ומדלא כתיב לכם ממעטינן שותפות אבל אי הוה מרבינן שותפות מכל האזרח וממעטינן שאולה וגזולה מלך אכתי תקשי אמאי כתב לך וה"ל למכתב לכם ומרבינן מיניה שותפות ולישתוק מכל האזרח דהא לא הוה צריכין ליה כלל הלכך רבוייה דכל האזרח ע"כ להיתר שאולה אתא ונשארו גזולה ושותפות לפסולא מתרי מעוטי דמשתמעי מלך * (עי' בקהלת יעקב למהר"י אלגזי באות חמץ בד"ה ודע דראית' וכו' מ"ש בזה) דכל שאפשר לקיים שני הכתובים שלא יכחישו זה את זה נקיימם אלא שהסברא מכרעת דטפי עדיפא של שותפות משאולה ואין להכשיר שאולה ולפסול של שותפות בשום פנים אף כי לדברי רש"י ז"ל מבואר פשוט שהשאולה כשרה וכ"ש של שותפות ואם כדבריהם יקשה לפרש"י ז"ל כי אמרינן בגמ' ורבנן האי לך מאי דרשי ביה מיבעי ליה למעוטי גזולה הוה להו למימר למעוטי של שותפות וכ"ש גזולה אלא משמע דגזולה דוקא הוא דפסולה אבל של שותפות כשרה מק"ו דשאולה אבל זהלא יקשה לתוספות ז"ל אף אם תהיה כוונתם דשל שותפות פסולה דלא בעינן רבנן מאי דרשי ביה מההוא מיעוטא דמשמע מיניה שתהא שלו ושותפות מדלא כתיב לכם איפסלה זהו מה שעלה בידי בזה וחתמתי שמי יצחק ב"ר ששת זלה"ה: |
Nedarim 46b:4 | Tosafot on Gittin 48a:14:1 | null | Nedarim | Tosafot on Gittin | Talmud | Talmud | Rav Huna said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. And so too, Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. | אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין פירות כו' - הקשה רבינו תם ואנו איך מצאנו ידינו ורגלינו דקיימא לן כריש לקיש דלאו כקנין הגוף דמי כדאמרינן בריש החולץ (יבמות דף לו:) וקיימא לן נמי דבדאורייתא אין ברירה דבסוף מסכת ביצה (דף לח.) פסקינן כרבי אושעיא ורב נחמן דקיימא לן (כתובות יג.) כוותיה בדיני ואמרינן בריש פרק ב' דקדושין (דף מב:) האחים שחלקו הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח ופסקינן נמי בהמוכר את הבית (ב"ב דף סה.) דאין להן דרך זה על זה דמוכר בעין. רעה מוכר אלמא לקוחות הן והא דפסקינן בפ' בית כור (בבא בתרא דף קז.) כרב דאמר בטלה מחלוקת לאו משום דיורשין הוו אלא משום דהוו כלקוחות באחריות ויורשין דקאמר רב לאו יורשין ממש אלא כלומר כיורשין וברוב ספרים גרסינן הכי בפרק קמא דבבא קמא (דף ט.) ומיהו רב אסי דאמר יחלוקו ומספקא ליה אי יורשין הוו היינו יורשין ממש כדמוכח בפרק יש בכור (בכורות דף מח.) גבי חמש ולא חצי חמש ורבי אסי אמר רבי יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן לאו היינו רב אסי אי נמי הא דידיה הא דרביה והא דפסקינן בנדרים בפרק השותפין (נדרים דף מו:) כר"א בן יעקב בשותפין שנדרו הנאה זה מזה דמותר ליכנס לחצר לאו מטעמיה דטעמיה משום ברירה כדמוכח בפרק הפרה (ב"ק דף נא:) אלא משום דויתור הוא כרבינא בחזקת הבתים (ב"ב דף נז:) ומותר במודר הנאה וי"ל דדוקא בההיא לחודה בהכותב לבנו מהיום ולאחר מיתה קיימא לן כריש לקיש דלאו כקנין הגוף דמי משום דאבא לגבי ברא אחולי מחיל דהכי מצריך להו בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלו:) לתרי מילי דריש לקיש דהכא ודהתם אבל בעלמא קיימא לן דכקנין הגוף דמי ואף על גב דקאמר הכא רבא קרא ומתניתא מסייעי ליה לריש לקיש לרבא לא סבירא ליה הכי דאם לא כן לא מצא ידיו ורגליו דרבא סבר לקוחות הן בפרק ב' דקדושין (דף מב:) ובפרק הזהב (ב"מ דף מח.) קאמר רבא נמי גבי משיכה מפורשת מן התורה קרא ומתניתא מסייעי ליה לריש לקיש אף על גב דרבא קאי כר' יוחנן בר מתלת (יבמות דף לו.) ועי"ל דדוקא רבי יוחנן אית ליה דמחזירין זה לזה ביובל אבל שאר אמוראים סברי אע"ג דלקוחות הן אין מחזירין דמכר הוא דאמר רחמנא דליהדר ירושה ומתנה לא והשתא אתי שפיר. וא"ת לרבי יוחנן דמחזירין זה לזה ביובל תו לא משכחת שדה אחוזה דכולהו הוו שדה מקנה ולא תתחלק לכהנים וגם יפדוה בשוויה ולא בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף וי"ל כיון דתחת זו תחזור לו אחרת לא קרינן בה שדה מקנה אלא שדה אחוזה: |
Nedarim 46b:4 | Ritva on Nedarim 46b:3 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Huna said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. And so too, Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. | ואיצטריכינן לברורי מילתא וכו' עד אלא דאיכא מרבנן דמזכי שטרא לבי תרי דקא פסק הלכה כראב"י ופסק נמי כמתני' דקתני ואסורין בדברים של אותה העיר. והא גמרא אמר בהדיא לעיל דבית הכנסת (ב) בחצרו שאין בה דין חלוקה דמי דשרי ר"א ליכנס ולהשתמש שם וה"ה נמי דשרו להו בבית הכנסת ובכל דבר שהוא של אותה העיר ומתני' דאסר לקמן רבנן היא דלית הלכתא כוותייהו: |
Nedarim 46b:4 | Ritva on Nedarim 46b:2 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Huna said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. And so too, Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. | כתב רבינו ז"ל הדין הוא מסקנא דשמעתא וקי"ל כוותיה ואע"ג דאשכחן ליה לרבינא דהוא בתרא בפ' שור שנגח את הפרה [דף נא:] דאוקי פלוגתייהו דר' אליעזר ורבנן ביש ברירה ואין ברירה דר' אליעזר סבר יש ברירה ורבנן סברי אין ברירה וקיימא לן בעלמא דבדאורייתא אין ברירה פי' כדאי' בסוף פרק משילין [דף לח.] ונדרים מילתא דאורייתא הוא אפילו הכי לא דחי' מסקנא דשמעתין דפסק והלכה כר' אליעזר בן יעקב מדלא אשכחן דאפליגו עליה אמוראי במידי ולא דמיא הך ברירה לברירה דאתמרא בעלמא בשאר דוכתי דברירה בעלמא היינו מילתא דלא מיבררא השתא דכי מיבררא בתר הכי תלינן מלתא דכן הוה למפרע כגון אחין שחלקו שני בתים או שתי שדות זה נטל אחד מהם וזה נטל האחר דאמרינן הוברר הדבר שזה נפל לזה מתחלה וזה לזה ולאו לקוחות הם זה מזה אבל הכא לאו מידי דלאו מיתבריר האידנא ומיתבריר למחר הוא דתימא איברירא מילתא למפרע דכדההשתא הוה מעיקרא שהרי כל א' מהם משתמש בכולה ואי אפשר להתברר לעולם שיהא כולה שלו ועוד דהא אכתי לא פלגוה ומשותפת היא ביניהם ולא הוברר בה כלום אלא ה"ז אחד מן המקומות שבתלמוד שיש לשון אחד בשני מקומות וענינם מתחלף ופי' ברירה דהכא לומר שכל או"א מדין זכותו משתמש בכל החצר ולא חשבינן ליה משתמש בחלק חבירו כלל ובכי האי גוונא איתמר בגמ' התם במתניתא דהיה ממלא מים מן הבור כדאיתא התם תדע דהא מבעי בעו לה הכא בהדירו דלמא אפילו רבנן מודו ליה לר"א דמשום דכאנוסין דמו ולאו כל כמיניה דאסר נכסי חבירו על חבירו פי' דאלמא מטעמא דכל החצר הוו נכסי חבירו אתי עלה למימרא דכיון דנכסי חבירו הוא לא כל הימנו לאסרה עליו: |
Nedarim 46b:4 | Ritva on Nedarim 46b:1 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Huna said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. And so too, Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya'akov. | אמר רב הונא הלכה כר' אליעזר בן יעקב. פי' דשרי בדבר שאין בו דין חלוקה וכן אמר ר' אלעזר הלכה כר' אליעזר בן יעקב: |
Nedarim 46b:5 | Ran on Nedarim 46b:5:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | מתני' המודר הנאה מחבירו ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרים בעיר - ויש לו למדיר מרחץ ובית הבד אלא שהשכירן לאחר: |
Nedarim 46b:5 | Ran on Nedarim 46b:5:2 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | אם יש לו בהן תפיסת יד - למדיר אסור מודר ליהנות מהם דכיון דיש לו למדיר בהם תפיסת יד הוו להו כדידיה ובגמרא מפרש היכי דמי תפיסת יד: |
Nedarim 46b:5 | Ran on Nedarim 46b:5:3 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | ואם אין לו בהם תפיסת יד מותר - דלאו מדידיה מהני אלא [מהשוכר] וכתב הרשב''א ז''ל דכי אמרי' דבשאין לו בהן תפיסת יד מותר דוקא כשהיו מושכרין כבר אבל השכירן לאחר מכן לא דאע''ג דתנן בסמוך לביתך שאני נכנס מת או מכרו לאחר מותר דוקא במכירה הוא דשרי אבל בשכירות לא דאם איתא דאפי' בשכירות שרי ליתני השכירן וכ''ש מכרן אלא ודאי כל שקדם נדרו לשכירותו אין האיסור מסתלק ע''י שכירות אבל מתני' בהשכירן כבר ולפיכך כל שאין לו בהן תפיסת יד אין האיסור חל עליהם: |
Nedarim 46b:5 | Ran on Nedarim 46b:5:4 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | גמ' וכמה תפיסת יד אמר רב נחמן למחצה לשליש ולרביע - דכיון דבעל המרחץ משתכר כפי מה שהמרחץ מרויח הוה ליה כדידיה: |
Nedarim 46b:5 | Ran on Nedarim 46b:5:5 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | אבל בביצים מותר - דרכן היה שבעל המרחץ משתכר בביצים שהבאים לרחוץ שם היו לוקחים אותם ממנו ומש''ה קאמר שאם אין בעל המרחץ משתכר בריוח המרחץ כלל אלא שייר לעצמו אותו ריוח של ביצים [מותר] לפי שאינו מגוף המרחץ: |
Nedarim 46b:5 | Ran on Nedarim 46b:5:6 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | אביי אמר אפי' בביצים אסור - דאפי' כה"ג מקרי תפיסת יד: |
Nedarim 46b:5 | Ran on Nedarim 46b:5:7 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | היכי דמי דשרי דמקבל בטסקא - שאינו נוטל חלק הידוע בריוח המרחץ אלא שנותן לו שכר דבר קצוב לשנה וכל כה"ג אסתלק ליה בעל המרחץ ממרחצו לגמרי. ואיכא למידק אשמעתין ואפי' כה"ג היכי שרי דהא מ"מ גוף המרחץ של משכיר הוא ויכול לאסור אותו על השוכר עצמו כדאמרינן בערכין בפ' האומר משקלי עלי (ערכין דף כא.) המשכיר בית לחבירו והקדישו הדר בו מעלה שכר להקדש ומוקמינן לה כשהקדישו משכיר דשוכר מעלה שכר להקדש ואקשינן התם הדר בו מעלה שכר להקדש היכי דייר בו במעילה קאי אלמא יכול לאסרה על השוכר כיון שהגוף הקרקע שלו וכ"ש שיכול לאסרה על אחרים וכי אין לו בהם תפיסת יד אמאי שרי תרצו בתוספות דאין ה"נ שאם אסר אותו המרחץ בפי' חייל אסוריה כיון שהגוף שלו כי ההיא דפרק משקלי עלי שהקדיש הבית עצמו אבל הכא במודר הנאה מנכסיו סתם איירי ואין דעתו על מה שהשכיר. ואי קשיא לך דהא לעיל בפרק אין בין המודר (נדרים דף מג:) הוה סלקא דעתך דאין דעתו על מה שהפקיר ואדחיה ליה איכא למימר דלא דמי דודאי כשאדם אוסר נכסיו סתם דעתו על כל מה שהוא ברשותו ולפיכך כיון שאין ההפקר עדיין הפקר ולא המתנה מתנה אף הם בכלל האיסור אבל מה שיצא מרשותו לשעתו בשכירות כיון דהשתא מיהת לאו ברשותיה קאי אין דעתו לאסרו ור"ת ז"ל תירץ דההיא דפרק משקלי עלי דוקא גבי הקדש ומשום דהקדש מפקיע מידי שעבוד אבל הכא גבי קונמות אע"ג דמפקיעין מידי שעבוד כדאיתא בפ' אע"פ (כתובות נט:) ובפרק בתרא דמכילתין (דף פו:) ה"מ בקונם כללי כעין הקדש אבל בקונם פרטי כיון דלא דמי להקדש אלמוה רבנן לשעבודיה דאידך דלא ליפקע ליה כי היכי דאמר התם דאלמוה רבנן לשעבודיה דבעל וכך הורה ר"ת ז"ל. ואחרים תירצו דההיא דפרק משקלי עלי בשלא הקדים שכרו למשכיר וכיון דלא סגיא שלא יתחייב השוכר לתת שכר להקדש נמצא שיש להקדש יד וזכות בכל הבית כמו שהיה למשכיר ולפיכך חל הקדש על הבית וכי דייר ביה במעילה קאי אבל מתני' כשהקדים שוכר למשכיר שכרו וכיון דאסתלק ליה משכיר לגמרי לא מצי אסר ובירושלמי נמי מפליג כה"ג בין הקדים לו שכרו ללא הקדים ובודאי דההיא דפרק משקלי עלי לא קשיא דהתם במשכיר בית סתם עסקינן וראיה לדבר דקתני התם נפל חייב להעמיד לו בית ואי בבית זה נפל אזדא אלא ודאי בבית סתם עסקינן ומש"ה פרכינן היכי מצי דייר ביה במעילה קאי דכיון דלא השכיר לו בית ידוע אלא בית סתם ודאי מצי מקדיש ליה משכיר ויהיב ליה לשוכר ביתא אחרינא אבל בבית זה ודאי לא מצי משכיר מקדיש ליה דהא אע"ג דהקדש מפקיע מידי שעבוד ה"מ הקדש מזבח אבל הקדש בדק הבית לא כדעת רש"י ז"ל ושלא כדברי ר"ת ז"ל שהוא סובר שאפי' הקדש בדק הבית מפקיע מידי שעבוד וראיה לדבר מדאמר בפרק אע"פ ובסוף מכילתין הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו שדה זו שמשכנתי לך לעשר שנים לכשאפדנה ממך תקדוש דקדשה אלמא דוקא לכשיפדנה אבל קודם לכן לא קדשה הילכך ההיא דפרק משקלי עלי לא קשיא כלל אמתניתין ומיהו אכתי מתניתין לא ניחא דהא קונמות כקדושת הנוף דמיין כדאיתא בפרק אע"פ (שם) ובסוף מכילתין ואמאי לא מפקיעין מידי שעבוד הילכך לא מפרקא מתני' אלא בחד מהנך פירוקא דכתיבנא ואני כבר כתבתי במשנתינו דאפילו קונם פרטי ואפי' הקדים שכר שוכר מצי משכיר לאסרו עליו ואדחיאן להו תרי פירוקי בתראי. ואחרים תירצו עוד דהאי מושכרים דהכא לאו מושכרים כעין שכירות אחר דעלמא דהא אמרינן בגמרא היכי דמי דשרי דמקבל בטסקא ומקבל בטסקא לאו היינו שכירות אלא הקרקע הרי הוא של מחזיק לעולם ומורישו לבניו אלא שנותן דבר ידוע בכל שנה לבעלים הראשונים וכל כי האי גוונא קנין הגוף מיקרי ולא שעבוד בלבד שיפקיענו קונם והאי דנקט מושכרין במתניתין משום דטסקא זו כעין שכירות הוא שאם אינו פורע המוטל עליו שנה שנה הדרא ארעא למרא וכדאמרינן בעלמא (ב"מ ד' עג:) ארעא לטסקא משתעבדא ומלכא אמר דיהיב טסקא ליכול ארעא ואפילו הכי כיון דכל אימת דבעי למפרע לא מצי מסלק ליה אידך קנין הגוף יש לו בקרקע ומש"ה לא מצי אסר אבל בשכירות דעלמא מצי אסר כל זה פלפלו הראשונים ז"ל. ותמהני עליהם לפי שאני אומר להלכה דאפי' בשכירות דעלמא כל שאין לו למדיר תפיסת יד שרי מודר לאתהנויי ממרחץ ובית הבד שיש לו למדיר מושכרין בעיר דאע"ג דמן דינא ודאי דמשכיר יכול לאסור על השוכר ואפי' הקדים השוכר למשכיר שכרו וכדפרישנא לעיל במתניתין דריש פרקא הני מילי כשאוסר אותם לשוכר או כשאוסר אותם על כל אדם שהשוכר בכלל משום דכיון דקונמות מפקעי מידי שעבוד אסתלק ליה שעבודא דשוכר לגמרי אבל לאסור אותו על אחר לא כל הימנו דכיון דאשתייר ליה שעבודא דשוכר כשהמודר נהנה לא ממדיר הוא נהנה אלא מן השוכר כנ"ל ודבר ברור הוא. ולפיכך אני אומר דכי תנן לעיל היה א' מן השוק מודר מא' מהם הנאה לא יכנס לחצר ר"א בן יעקב אומר וכו' לאו משום רבותא דרבי אליעזר בן יעקב בלחוד תנא ליה אלא לרבותא דרבנן נמי נקטיה דסד"א נהי דקסברי רבנן דשותף מצי אסר אחבריה ה"מ משום דמפקע מיניה קנין שעבוד וכדכתיבנא לעיל אבל לאחד מן השוק לא מצי אסר הך חצר שאין בה דין חלוקה דמצי א"ל כיון דשעבוד חבירך עדיין נשאר אצלו לתוך שלו אני נכנס ולא לתוך שלך קמ"ל דכיון דהך מדיר מצי קני ליה בהא חצר קנין גוף ופירות לא כל הימנו: |
Nedarim 46b:5 | Rashi on Nedarim 46b:5:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | וכמה תפיסת יד - יש לו למדיר באותו מרחץ דליתסר ביה האי: |
Nedarim 46b:5 | Rashi on Nedarim 46b:5:2 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | אבל בבציר - מרביע לא חשיב תפיסת יד ומותר בו המודר וספרים דכתיב בהו בבצין משמע נמי בבצים ואית דגרסי בביצין כמו ביצין של יוצר כדאמר בב"מ (דף עד.) שהיוצר עושה כמין ביצים של חומר ומהם עושה קדרות והכי משמע ליה דאית ליה תשמישתא כלום אבל כדי להניח ביצים של יוצר להתם לייבשם אין זו תפיסת יד: |
Nedarim 46b:5 | Rashi on Nedarim 46b:5:3 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | אביי אמר אפי' בבציר - מרביע הוי תפיסת יד ואסור בהם המודר והכי נמי איכא לפרש כל הני לישני: |
Nedarim 46b:5 | Rashi on Nedarim 46b:5:4 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | דמקבל בטסקא - שקיבלו השוכר לתת ממנו מס בכל שנה ושנה דהאי לא הוי תפיסת יד כלל: |
Nedarim 46b:5 | Tosafot on Nedarim 46b:5:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | למחצה לשליש ולרביע - שהמשכיר מקבל שליש הריוח ואין לשוכר כ''א ב' חלקים דברשותו הוא מקבל ואסור: |
Nedarim 46b:5 | Tosafot on Nedarim 46b:5:2 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | אבל בבציר - פירוש בפחות מותר: |
Nedarim 46b:5 | Tosafot on Nedarim 46b:5:3 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | אביי אמר אפילו בבציר אסור כך הגירסא ראשונה: |
Nedarim 46b:5 | Tosafot on Nedarim 46b:5:4 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | דמקבל בטסקא - פירוש שמקבל השוכר מן המשכיר בכך וכך לשנה ואיתא ספרים דגרסי אפילו בבצין פירוש קרקע היוצר כמו על הבצין של יוצר (ב''מ דף עד.) ורגילין לייבשן במרחץ ואם רגילות להשכיר לייבש בצין של משכיר באותו מרחץ הוה תפיסת יד: |
Nedarim 46b:5 | Rashba on Nedarim 46b:4 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | מתני': המודר הנאה מחברו ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרין בעיר. פירוש לאו דוקא, דהוא הדין לבית ושדה אם יש לו בהם תפיסת יד אסור ואם לאו מותר, ומסתברא לי כשהיו מושכרין כבר היא שהוא מתר, אבל אם היה מדור מחברו ואסר בבית המרחץ זה, אף על פי שלאחר מכן השכירן אסור, דלא דמי שכירות למכר דמכר כין שמכרו לחלוטין ואין לו כלום בגופו של קרקע, שוב לא מיקרי על שמו ואינו ביתו ולפיכך מותר, וכדתנן בסמוך ביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרן הרי זה מותר, אבל זה אף על פי שהשכירן עדיין לא יצאו מרשותו ועדיין על שמו הם נקראים, והאיסור שחל עליהם אינו מסתלק על ידי שכירות, אבל בשהשכירן תחלה ואחר כך אוסרן אין האיסור תופס בהם, דכיון שאין לו בהם תפיסת יד ופירותיהן לאחר אין יורדין לידי איסור. ותדע לך שאין ללמוד ממכירה להקל בשכירות, שהרי השכירות קל מן המכירה וקל אפילו משעבוד עולמי, דהא בחצר שאין בה דין חלוקה מפני שהוא משעובד לחברו לדריסת רגלו ואינו יכול לסלקו מאותו שעבוד אלא מרצונו, כלומר שאין יכול לכופו לחלוק עמו הרי זה אינו יכול לאסור חלקו אפילו על אחד מן השוק, וכדתנן אומר לו לא לתוך שלך אני נכנס אלא לתוך של חבירך, ואף על פי שיש למדיר תפיסת יד בכל החצר, ואילו במשכיר שנינו שאם יש לו בהם תפיסת יד הרי זה אסור, אלמא איו שעבוד עולמי חמיר טפי משכירות, וכל שכן מכירה, וכיון שכן אין למדין קל מחמור, והיינו דקתני נמי והיה לו מרחץ ובית הבד מושכרין, דמשמע שהיו כבר ולא קתני להשכיר, אלא שבזה יש לדחות דדלמא משוןם רישא נקטי לה, דאם יש לו בהם תפיס יד אסור, לאשמועינן דאף על י שהיו מושכרין כבר אם יש לו בהן תיסת יד אסור, ומכל מקום לא מסתברא הכין דהשכיר לבסוף עדיף לאשמועינן דכחא דהתירא עדיף, לאשמועינן בשאין לו תפיסת יד מותר, אף על י שהשכירן לאחר שירד להם איסור קונם, ועוד מדקתני בסמוך לביתך שאני נכנס ומת או שמכרן לאחר הרי זה מותר, ואם איתא ליתני השכירן וכל שכן מכרן, אלא ודאי שכירת דלבסוף אינו מויא מידי איסוןר שכבר ירד לנכסיו, וכל שכן כשהשכירן למודר בעצמו, דהא אפילו מכרן לו אסור, כדבעינן למיכתב בסייעתא דשמיא. אבל הא קא מיבעיא לי אם הדיר את השוכר בעצמו לאחר שהשכירן לו, והיה לו בהם תפיסת יד אם הוא אסור אם לאו, מי (שני) [שאנו] שוכר מאחד מן השוק, ומצי למימר ליה לתוך שלי אני נכנס, או דלמא לא שנא [ונראה לכאורה דלא שנא, שוכר לא שנא – לפי השי"מ], אחר שיש לו למשכיר בהם תפיסת יד אסור, דהא גבי שותפין כל שהוא יכול ליכנס ביצר יכול לומר לתוך שלי אני נכנס, אף אחר מן השוק יכול לומר לא לתוך שלך אני נכנס אלא לתך של חברך אני נכנס, וכיוןש כן הואיל ואחד מן השוק אינו יכול ליכנס בהם כיש לו תיסת יד, ואינו יכול לומר לתוך של שוכר אני נכנס, אף השוכר בעצמו אסור, ועוד דאם אתא דהשוכר מותר אפילו ביש לו בהם תפיסת יד, ליתני והיו לו מרחץ ובית הבד מושכרין בידו, בין יש לו בהם תפיסת יד בין אין לו בהם מתר, דכחא דהיתירא צריך לאשמועינן, וליתני תו היה אחד מן השוק מודר ממנו הנאה, אם יש לו בהן תפיסת יד אסור, וכדתניא לעיל בבא באפי נפשה, בהיה אחד מן השוק מודר ממנו הנאה, אף על גב דחד דינא אית להוןן, כל שכן הכא דאשתני דינא בין שוכר לאחר, והלכך המשכיר בית לחברו בחצרו, ואסר עליו הנייתו השוכר (מותר) ]אסור] ליכנס בחצר, שהרי יש למשכיר תפיסת יד בכל החצר [אבל שוכר שאסר הנייתו על משכיר יכול משכיר ליכנס בחצר – לפי השי"מ], שיכול לומר לו לתוך שלי אני נכנס כן נראה לי. ואיכא למידק אשמעתין, דהכא משמע שאין המשכיר יכול לאסור על השוכר בכל ימי שכירתו, דכל שאין בהם תפיסת יד כקנויה הוא לו, ואילו בערכין משמע איפכא, דאמרינן התם בפרק משקלי עלי [כא, א] המשכיר בית לחברו הוקדישו והדר בו מעלה שכר להקדש, פירשו לה התם דהכי קאמר הקדישו משכיר השוכר מעלה שכר להקדש, ואקשינן והדר בו מעלה שכר להקדש היכי דייר ביה במעילה קאי. אלמא יכול לאוסרו על השוכר, ותרצו בתוספות [כאן ד"ה אם יש לו תפיסת יד למשכיר אסור] דהתם במקדש בפירוש בתים אלו, והוא הדין להכא כשאסר לו בית זה ברטי, אבל הכא שאני שאסר לו סתם, שאין דעתו על מה שכבר השכיר, ולא נשאר בו שום תפיסת יד, ולדידי קשיא לי לתירוץ זה, משום דבשלהי פרקין דלעיל [נדרים מג, א-ב] לא קמה הדין סברא, גבי מפקיר, דאמר רבי יוחנן כל המפקיר אין דעתו על מה שהופקר, ואותבינן עליה מדתניא מקצתן לראשון וכולן לשני זכה שני להשתעבד בהם כראשון, ואיתותב, אלמא דעו של אדם על כל מה דאית לה, ושמא נחלק בין הא לההיא דבהפקר ומתנת עבדים שאינו כלום, לא יצאו מרשותו אף הוא דעתו עליהם, אבל הכא דודאי יצאו לירותיהן אין דעתו עליהן. ויש מי שתירץ דקונמות שאני, דאלמוה רבנן לשעבודיה דשוכר שאין יכול לאסור עליו בקונמות כיון שאין מקדישו והוי חולין לכולי עלמא וכדאמר בפרק אף על פי אלימי אלמוה רבנן לשעבודיה דבלע. וכן נמי בריש פרק המדיר [שם ע, א] כיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה. אבל התם שמקדיש לגמרי ההקדש תופס בו ואוסרו עליו., וכן הורה רבינו תם ז"ל [כאן בתוספת ד"ה אם יש לו תפיסת וכו'], ומיהו אכתי קושיא הא דאמרינן בפרק אף על פי (כתובות נט, ב) ולקמן בפרק אלו נדרים שהוא מפר [פ"ו, מ"ט], הא לא דמיא אלא להאומר לחברו שדה שמשכנתי לך לעשר שנים לכשאפדנה ממך תקדוש דקדשה, דאלמא קודם שיפרדנה לא קדשה, ויש לומר ההיא דפרק משקלי עלי [ערכין כא, א] בשלא הקדים שכרו למשכיר, דכיון דלא סגיא שלא יתחייב השוכר בשכר להקדש, הלכך יש להקדש יד וזכות בכל הבית, כמו שהיה למשכיר, וחל ההקדש על הבית, הלכך כי דייר ביה במעילה קאי, וכן פירשו בירושלמי [פסחים פרק רביעי הלכה ט'] שאם קדם שוכר ונתן שכר משכיר מותר. ומיהו ההיא דפרק אף על פי (כתובות נט, ב) דלכשאפדנה, דמשמע דקודם דייה לאקדשה, הני מילי מה שהוא כנגד חובו, אבל מה שהוא יותר מכנגד החוב מהשתא קדוש, שהרי יכול הוא אפילו למוכרו מעתה, וכדאיתא בפרק איזהו נשך [בבא מציעא עג, ב] גבי עובדא דמרי בר רחל. |
Nedarim 46b:5 | Shita Mekubetzet on Nedarim 46b:2 | commentary | Nedarim | Shita Mekubetzet on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | המודר הנאה מחברו ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרין בעיר. פירוש לאו דוקא דהוא הדין לבית ושדה אם יש לו בהם תפיסת יד אסור ואם לאו מותר. ומסתברא לי שהיו מושכרין כבר הוא שהוא מותר אבל אם היה מודר מחברו ונאסר בבית המרחץ זה אף על פי שלאחר מכן השכירן אסור דלא דמי שכירות למכר דמכר כיון שמכרו לחלוטין ואין לו כלום בגופו של קרקע שוב לא מיקרי על שמו ואינו ביתו ולפיכך מותר וכדתנן בסמוך ביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או שמכרו הרי זה מותר אבל זה אף על פי שהשכירן עדיין לא יצאו מרשותו ועדין על שמו הם נקראים והאיסור שחל עליהם אינו מסתלק על ידי שכירות אבל בשהשכירן תחלה ואחר כך אוסרן אין האיסור תופס בהם דכיון שאין לו בהם תפיסת יד ופירותיהן לאחר אין יורדין לידי איסור. ותדע לך שאין ללמוד ממכירה להקל בשכירות שהרי השכירות קל מן המכירה וקל אפילו משעבוד עולמי דהא בחצר שאין בה דין חלוקה מפני שהוא משועבד לחברו לדריסת רגלו ואינו יכול לסלקו מאותו שעבוד אלא מרצונו כלומר שאין יכול לכופו לחלוק עמו הרי זה אינו יכול לאסור חלקו אפילו על אחד מן השוק וכדתנן אומר לו לא לתוך שלך אני נכנס אלא לתוך של חבירך ואף על פי שיש למדיר תפיסת יד בכל החצר ואלו במשכיר (שכירו) שנינו שאם יש לו בהן תפיסת יד הרי זה אסור אלמא אפילו שעבוד עולמי חמירא טפי משכירות וכל שכן מכירה וכיון שכן אין למדין קל מחמור. והיינו דקתני נמי והיו לו מרחץ ובית הבד מושכרין דמשמע שהיו כבר ולא קתני ולהשכיר. אלא שבזה יש לדחות דדילמא משום רישא נקט לה דאם יש לו בהם תפיסת יד אסור ולאשמועינן דאף על פי שהיו מושכרין כבר אם יש לו בהם תפיסת יד אסור. ומכל מקום לא מסתברא הכין דהשכיר לבסוף עדיף לאשמועינן דכח דהיתירא עדיף לאשמועינן כשאין לו תפיסת יד מותר אף על פי שהשכירן לאחר שירד להם איסור קונם. (אמר המגיה עיין רשב"א בחדושיו כאן). אבל הא קמיבעיא לי אם הדיר את השוכר בעצמו לאחר שהשכירן לו והיה לו בהם תפיסת יד אם הוא אסור או לאו מי שאני שוכר מאחד מן השוק ומצי למימר ליה לתוך שלי אני נכנס או דילמא לא שנא. ונראה לכאורה דלא שנא שוכר לא שנא אחר כל שיש לו למשכיר בהם תפיסת יד אסור דהא גבי שותפין כל שהוא יכול ליכנס בחצר ולומר לתוך שלי אני נכנס אף אחד מן השוק יכול לומר לא לתוך שלך אני נכנס אלא לתוך של חבירך אני נכנס וכיון שכן אחד מן השוק אינו יכול ליכנס בהם כשיש לו בהם תפיסת יד ואינו יכול לומר לתוך של שוכר אני נכנס אף השוכר בעצמו אסור. ועוד דאם איתא דהשוכר מותר אפילו ביש לו בהם תפיסת יד ליתני והיו לו מרחץ ובית הבד מושכרים בידו בין יש לו בהם תפיסת יד בין אין לו בהם מותר דכח דהיתרא צריך לאשמועינן וליתני תו היה אחד מן השוק מודר ממנו הנאה (אמר המגיה עיין ברשב"א) אף על גב דחד דינא אית להו כל שכן הכא דאישתני דינא בין שוכר לאחר. והילכך המשכיר בית לחברו בחצרו ואסר עליו הנייתו השוכר אסור ליכנס בחצר שהרי יש למשכיר תפיסת יד בכל החצר אבל שוכר שאסר הנייתו על משכיר יכול משכיר ליכנס בחצר שיכול לומר לו לתוך שלי אני נכנס כן נראה לי. הרשב"א ז"ל. |
Nedarim 46b:5 | Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 221:6 | ein mishpat / ner mitsvah | Nedarim | Shulchan Arukh, Yoreh De'ah | Talmud | Halakhah | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | המודר הנאה מחבירו ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרים בעיר אם יש לו בהם תפיסת יד אסור אם אין לו בהם תפיסת יד מותר אבל אם אסרו עליו בפירוש חל האיסור גם עליו: |
Nedarim 46b:5 | Steinsaltz on Nedarim 46b:5 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | א שנינו במשנה ש המודר הנאה מחבירו ויש לו שם מרחץ או בית הבד מושכרים בעיר, אם יש לבעלים תפיסת יד בהם — אסור המודר בהם. ושואלים: וכמה היא תפיסת יד זו האוסרת את הכניסה על המודר? אמר רב נחמן: כגון שנוטל המשכיר חלק מהרווחים של המרחץ למחצה לשליש ולרביע. אבל בבציר [בפחות מכן ] — לא שאין חלק קטן כזה נחשב כבעלות. אביי אמר: אפילו בבציר [בפחות] משיעור זה — אסור. היכי דמי דשרי [איך זה בדיוק שמותר] — ש מקבל בטסקא [בשכר], כלומר, שהמשכיר מעביר לשוכר לגמרי את כל רשותו, ואינו מקבל אלא שכר קצוב בכל שנה, שאז אפשר לומר שסילק עצמו לגמרי מאותו מקום. |
Nedarim 46b:5 | Rashash on Nedarim 46b:3 | commentary | Nedarim | Rashash on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | ר"ן ד"ה היכי דמי. שאינו נוטל חלק ידוע. כצ"ל: |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.